מורי ולדורף חובבי כדורגל‎

[רשומה הומוריסטית]

חברים וחברות יקרים,

במרבית מוסדות החינוך שלנו, משחק הכדורגל מוקצה ואסור, למעט אולי הכיתות הגבוהות.

למה?! ובכן, זה לא בדיוק שרודולף שטיינר התייחס למשחק זה באופן ספציפי, והסיבות שלרוב ניתנות הן על רקע של תחרותיות יתר או שמשחק זה מוביל לחוסר איזון במיומנויות הגופניות לכיוון הרגליים במקום לידיים.

אני חושב שהסיבה נובעת מכך שרבים ממורי ומורות הולדורף פשוט לא אוהבים ספורט תחרותי בכלל וכדורגל בפרט. התבוננות גתאנית פשוטה תוביל אותנו להבנה שאנו חבורה של חננות. let's face it.

הסבר אחר שאני מוצא הוא שבדומה לשימוש שלנו במחברות ובצבעים המיוחדים, לבובות נטולות הפנים ושאר ההרגלים שלנו, אנו נופלים שוב ושוב לדוגמות ומסורות בלתי מובנות, נוהגים למצוא בכל GA רמזים לכך ש"שטיינר אמר", ובכך הופכים לעדת מאמינים נטולי כל חשיבה ביקורתית/עצמאית.

לא מסכימים עימי?! משחקים כדורגל בפינות נסתרות של בית הספר בהחבא?! 

אני מזמין את מי מכם שנותר בו/ה ניצוץ של ספורטיביות (שלא סורס על ידי שנים של נגינה על חלילית וליבוד רטוב על רטוב) למפגש שיעסוק בסוגייה מרכזית וחשובה זו.

מפגש ראשון: יום שלישי, 8/7/2014 בשעה 22:30 (כחצי שעה לפני משחק חצי הגמר הראשון)

מפגש שני: יום רביעי, 9/7 בשעה 22:30 (כחצי שעה לפני משחק חצי הגמר השני)

מיקום המפגש: תמר ה-נ-ש-מ-ה תארגן לנו מסך ענק עטוף בבדי משי ותמסור לנו את המיקום בהמשך.

כיבוד: אני מעריך שנוכל להתארגן די בקלות על בירה טבעונית וחטיפי דוחן מקורמלים.

(למעשה אני מקווה שנרד על נקניקיות בלחמניה עם חרדל מיונז וקטשופ, עם כרוב כבוש מקופסת שימורים וגולדסטאר לאגר, עד להופעת חיוך סינגויני בלתי נשלט)

במפגש, אשמח אם נוכל לתמוך אחד בשניה. אנו, מורי הולדורף חובבי הכדורגל.
כמו כן אוכל לשתף אתכם ב"תקופת שברים" שהעברתי החודש בכיתה ד', שהפכה לה באופן בלתי מכוון לרווית מונדיאל. בתקופה עסקנו ולמדנו מגוון של נושאים:

1. 4 פעולות חשבון
1. כמה קבוצות בכל בית?
2. כמה בתים יש?
3. כמה שחקנים בכל קבוצה? 
4. כמה שחקנים רצים על המגרש בו זמנית?
2. שברים
1. למה בשמינית הגמר משחקות 16 קבוצות ולא 8?
2. כמה קבוצות מעפילות לרבע הגמר? כמה מהווה כל קבוצה מתוך השלב הזה?
3. מכנה משותף - מה משותף לכל הדגלים? מה שונה?
3. גאוגרפיה
1. משחק הזכרון - מדינות ודגלים
2. איפה נמצאת כל מדינה?
4.  קומבינטוריקה למתחילים
1. כמה משחקים יש בבית בו 2 קבוצות? 
2. כמה משחקים יש בבית בו 3 קבוצות? 
3. כמה משחקים יש בבית בו 4 קבוצות? 
4. כמה משחקים יש בבית בו 5 קבוצות? ...
5. מידות ומשקולות
1. מהם מימדי מגרש כדורגל?
2. איך ממירים יארד למטר?
3. מעגל ורדיוס
4. על הזינוק האנושי (או איך ניתן להבקיע בעיטת עונשין בקלות)?
5. מהי הקשת מחוץ לרחבה ומהו תפקידה?
6. חוקי המשחק
1. למה אסור להחזיר לשוער עם הרגל?
2. מהו נבדל?
3. מהם התפקידים הקלאסיים במשחק?
4. 5-3-2 או 4-4-2? מה הם מערכי המשחק הנפוצים?
7. אדם וחיה
1. מדוע לשחקן סוארס יש נטייה לנשוך שחקנים אחרים?
2. תפקידי הרוק בכלל ובמגרש הכדורגל בפרט (או למה שחקני כדורגל יורקים כל כך הרבה במשחק?)
8. מוזיקה
1. הרמוניה ומשקלים בשירי אוהדים
9. מלאכות ויצירה
1. רקמת איקיסים של דגלים
2. ציורי לוח כדורגל
3. צבעי מים - רגשות במשחק כדורגל
4. אוריגמי כדורגל

כיתה ד', בית חינוך אלומות - תקופת חשבון, - יוני 2014

כנהוג אצלנו - אנא אשרו בטופס המצב את השתתפותכם.

להתראות בדליה

ירון

דפיקה בדלת

מה הוא בסה"כ ביקש לעצמו, ביום החופשי שלו, ביום ההולדת? קצת שקט ומנוחה, אולי ללכת לבית קפה לארוחת בוקר מפנקת.

ואז נשמיעה דפיקת דלת רמה. לא דפיקה של שכן שזקוק לעזרה, לא דפיקה דומה לזו של הדוואר שמביא חבילה. דפיקה חצופה.

אף אחד לא ניגש לדלת, אז בלית ברירה הוא קם, נחוש לגעור במי שיזדמן לו מן העבר השני.

"ה פ ת ע ה !"

והפתעה אכן זו היתה – כל ילדי הכיתה, אוחזים בבלונים, פירות, ירקות, גבינות, בורקסים, עוגה, כרטיסי ברכה ושאר תופינים ופינוקים, פרצו לו אל מבצרו עם פנים חייכניות, חיבוקים ואהבה גדולה.

השכנים שהזדעקו לשמע הרעש היו המומים לראות ילדים שבאים לשמח את מחנכם ביום הולדתו. "הנכדים שלנו תמיד מתלוננים על המורים שלהם..." אמרו וחברו לשירת "היום יום הולדת..."

עוד שניה של השתהות והילדים כבר פזורים להם בכל הבית ובחצר, סורקים ובוחנים ומשתלטים על כל מתקן והתקן כאילו חיו כאן מאז ומעולם.

מסתבר שמשפחתו היתה שותפה לסוד זה זמן מה - נויה מתכתבת עימם ומתכננת בצוותא עם כל הבנות את מסיבת ההפתעה זה כשבועיים (בנות הכיתה הביאו את מסיבות ההפתעה לרמת מומחיות ראויה להערצה).

"הבנים, הם באו רק כדי לאכול ולא עשו שום דבר" סיפרו לו הבנות, ועליו כעת להעניק להן צ'ופר – רק להן.

ולאחר שהובעה המשאלה, ולאחר שכבו הנרות על העוגה, והילדים התפזרו, והשקט חזר על כנו, והדלת שוב נסגרה - המורה היה מאושר.

תודה רבה על הילדים שלכם, המתנה השווה מכל,

ירון