יום שישי, ינואר 06, 2017

ALIKE

מי ייתן ונשכיל להשיב את הצבע לילדים ולהוריהם

"במשך כל חיינו אנו עסוקים בלנסות לחיות על פי "הדרך הנכונה" שהמציאות מכתיבה לנו, עד שאנו שוכחים לעצור מדי פעם את הכל ולחוות את החיים עצמם. את המסקנה הזו בדיוק מעביר לנו בהצלחה יתרה סרטון האנימציה הבא, העונה לשם "דומה" (Alike), שקטף עד כה 64 פרסים בפסטיבלי סרטים שונים ברחבי העולם. הסרטון מספר את סיפורם המקסים ומעורר ההשראה של אב הכלוא בתוך תפיסת עולמו הנוקשה ובנו הצעיר שטרם נלכד בתוך השבלונה החד-גונית של עולם המבוגרים. בתחילה מנסה האב להעביר את תפיסת עולמו לבנו, אך בסוף קורה דבר נפלא ומרגש במיוחד. "
Alike short film from psl on Vimeo.

יום שישי, דצמבר 12, 2014

נולדנו לרוץ


כריטופר מקדוגל (Christopher McDougall) סוקר את נושא הריצה האנושית.
בעוד אנו בחינוך ולדורף שמים דגש על הידיים וחשיבותם בהתפתחות האנושית, הרי שהוא מוצא שהיתרון האנושי היה דווקא ביכולת הריצה, בלהקה, למרחקים ארוכים

http://www.ted.com/talks/christopher_mcdougall_are_we_born_to_run?language=en

לספר סיפור = לספר בדיחה

"דרמה היא ציפייה שזורה באי וודאות"
מעניין לשמוע את יוצר הסרטים אנדרו סטנטון (Andrew Stanton) משתף לגבי תפיסתו לגבי סיפור סיפורים, והוא עושה זאת באופן ביוגרפי, מהסוף להתחלה (למיטב ידיעתי הוא לא קרא אף פעם את ידע האדם)



והנה הבדיחה שעימה הוא פתח.
לתשומת לבכם! היא לא מתאימה לתקופת בעלי מלאכה (למרות שלרגע זה נדמה שכאילו היא כן)

A Scottish old timer in Scotland, in a bar, talking to a young man.
The Old Man says, "Lad, look out there to the field. Do ya see that fence? Look how well it's built. I built that fence stone by stone with me own two hands. I piled it for months."
"But do they call me McGreggor-the-Fence-Builder? Nooo..."
Then the old man gestured at the bar. "Look here at the bar. Do ya see how smooth and just it is? I planed that surface down by me own achin' back. I carved that wood with me own hard labour, for eight days."
"But do they call me McGreggor-the-Bar-builder? Nooo..."
Then the old man points out the window. "Eh, Laddy, look out to sea...Do ya see that pier that stretches out as far as the eye can see? I built that pier with the sweat off me back. I nailed it board by board."
"But do they call me McGreggor-the-Pier-Builder? Nooo..."
Then the old man looks around nervously, trying to make sure no one is paying attention.
"But ya fuck one goat...

יום שישי, ספטמבר 12, 2014

הסמארטפון הורג את משחקי הכדור

אתמול הלכתי לביקור בית אצל תלמיד שלי.
אני לא מצליח לערוך ביקורי בית רבים, אבל בכל פעם שאני כן מצליח, המפגש ממלא אותי בשמחה ובתובנות.

בשלב מסוים הצעתי שנצא לצאת לשחק כדורגל - זו הזדמנות נדירה עבורי לשחק עם ילדים, להניע את הגוף המסתייד, ולשחק משחקים שאסור לשחקם בבתי הספר... (על חינוך ולדורף וכדורגל)

עד מהרה התאספו על המגרש המשופצר כ-8 ילדים בגילאי ד'-ז'.
להפתעתי ואכזבתי כי רבה, זמן המשחק היה זניח - למרות הפצרות חוזרות ונשנות שלי לחלוקה לקבוצות ומשחק אמיתי, כפי שאני זוכר ואוהב מילדותי, הרי שלילדים היו עיסוקים אחרים.

  • ילד אחד היה עסוק כל הזמן בשריכת השרוכים בנעלי הפקקים הזרחניות ובמתחית הגרביים החוקיים.
  • ילד אחר כיוון את המוזיקה במכשיר הסמארטפון שלו והתגאה ברשימת ההשמעה שלו.
  • חלק מהילדים התארגנו לצילום סלפי עימי ("יש לך מחנך בכיתה ולא מחנכת! אני חייב לצלם את זה!")
  • והשאר צילמו סרטונים של כיבוש שערים במספרת, כדי להעלות ליוטיוב.
לא היה כמעט משחק!

כאשר חזרתי לבית הילד ושוחחתי עם אבי הילד, התברר לי שזה לא משהו מקרי. גם הוא שם לב לכך שהילדים לא משחקים כפי שאנו נהגנו לשחק. הם לא עסוקים במשחק אלא בג'אדגטים, בתיעוד עצמם... הם מתפקדים כמו עיתונאים ופרשנים ופחות כשחקנים. יש להם ציוד ותנאים שאנו רק יכולנו לחלום עליהם, והם בקושי משחקים.
המשחק מתאפשר רק כאשר הם הולכים לחוג מסודר, או נמצאים בהנחיית ובתיווך של מבוגרים.

האם גם אתם שמתם לב לתופעה הזו?

למרות זמן המשחק הדליל, חזרתי הביתה מאושר, כולי תפוס ודואב.