האנתרופוסופיה, מדע הרוח שפותח על ידי רודולף שטיינר, מציעה תפיסה מרחיבה ומקורית לגבי מערך החושים האנושי.
בעוד שהידע המקובל במדע עומד על חמישה או שבעה חושים, שטיינר הדגיש כי לאדם יש למעשה תריסר חושים.
תפיסה זו נובעת מהבנת האדם כמיקרוקוסמוס, המהווה השתקפות של המאקרוקוסמוס,
שבו השמש נעה דרך שנים עשר מזלות גלגל המזלות.
מדוע חמישה חושים אינם מספיקים?
המודל הקונבנציונציונלי של חמישה חושים (ראייה, שמיעה, ריח, טעם ומגע)
מתמקד בעיקר בקליטת תכונות מסוימות של העולם הפיזי החיצוני.
שטיינר טען שתפיסה חלקית זו של מערך החושים חסרה שלמות ואחידות.
כדי להבין את מלוא המציאות, עלינו להכיר בחושים נוספים,
שכן המודל המצומצם אינו מספק מענה לשלושה תחומים מרכזיים של הקיום האנושי:
-
החוויה הפנימית של הגוף:
החושים המקובלים אינם מתארים באופן מלא כיצד אנו חווים את תהליכי הגוף הפנימיים שלנו
(כגון חיוניות, תנועה עצמית או איזון).
-
התכנים הרוחיים של הזולת:
המודל המסורתי אינו מסביר כיצד אנו תופסים את המהות הפנימית,
המחשבות וה"אני" של בני אדם אחרים.
-
תפיסה ישירה של הנפש:
הפסיכולוגיה הקונבנציונלית של ימינו, המוכנה להכיר רק במה שנתפס ישירות בגבולות האישיות,
מכחישה את קיומם של חושים גבוהים יותר, כמו חוש הדיבור, המחשבה והאני.
מדע זה מניח שאנו יכולים רק לנחש את נפש הזולת על ידי פירוש דבריו,
אך שטיינר מדגיש כי האהבה החיה בנפש הזולת נישאת אל נפשנו על כנפי המילים
באופן של תפיסה ישירה, כמו שצבע נתפס ישירות על ידי העין.
מערך תריסר החושים והחלוקה לקבוצות
שטיינר חילק את תריסר החושים לשלוש קבוצות בנות ארבעה חושים כל אחת,
המסודרות באופן היררכי המתאר את ה"יציאה" ההדרגתית של האדם מתוך ישותו הפנימית אל העולם.
א. החושים התחתונים (החושים הפיזיים / חושי הרצון):
חושים אלו קשורים למרכיב הגופני (הפיזי) של האדם ומסייעים לתפיסה פנימית של הגוף,
בעיקר במצב תת־מודע.
-
חוש המגע (Touch):
חוש המעורר בנו מודעות לגבולות הגוף הפיזי שלנו, לתודעת הנפרדות מהעולם.
דרך חוש זה אנו חווים את התנגדות העולם החיצון אל מול גופנו.
חוש המגע מקשר אותנו אל הצד החומרי ביותר של העולם.
-
חוש החיים (Life):
מאפשר לחוות את החיוניות שלנו, את תחושת הרווחה הכללית (wellbeing)
או הכאב/מחלה בגוף. כשאנו בריאים, החוש הזה שוקע לתת־מודע (חוש לילה).
-
חוש התנועה העצמית (Movement):
מאפשר לנו להיות מודעים לאופן שבו חלקי גופנו נעים זה ביחס לזה,
ולא לתנועה של הגוף כולו במרחב.
חוויה זו שקועה אף היא ב"ליל התודעה".
-
חוש שיווי המשקל (Balance):
קשור לאוריינטציה שלנו בחלל – מציאת המיקום בין מעלה ומטה, ימין ושמאל.
חוש זה מאפשר לנו לחוות את האני שלנו ביחס למרחב ואת היכולת לעמוד זקוף,
שהיא ביטוי ישיר של הישות האנושית.
ב. החושים האמצעיים (החושים הנפשיים / חושי הרגש):
חושים אלה מתווכים בין הפנים לחוץ, ומעוררים בנו תגובות של סימפתיה ואנטיפתיה (רגש).
הם קשורים לתפיסת איכויות של העולם החיצון.
-
חוש הריח (Smell):
קשור לשיפוט בין טוב לרע (שיפוט מוסרי), בין נקי למלוכלך.
דרכו אנו חווים כיצד הריח חודר אלינו ואנו נאלצים להכניס משהו מהחוץ פנימה.
הריח מעורר בדרך כלל תגובות רגשיות וזיכרונות בצורה חצי־ישנונית.
-
חוש הטעם (Taste):
חוש אקטיבי המסייע לנו להחליט אם חומר מסוים ראוי להפוך לחלק מגופנו.
הטעם קשור לנפש השכלית.
-
חוש הראייה (Sight):
החוש שבו שמש התודעה עולה למלוא הווייתנו.
מאפשר לראות אור וצבעים (הקיימים ביחס בין אור וצל לפי גתה).
מהותו העמוקה היא סקרנות ויכולת התבוננות.
-
חוש החום (Warmth/Temperature):
תפיסה של יחסיות חום/קור בין הגוף לסביבה.
תפקידו העמוק הוא לאפשר זרימה של עניין, רצון והתלהבות בינינו לבין העולם,
או קור במקרה של חוסר תגובה.
שטיינר מתאר אותו כ"חוש הראשון" שממנו נוצרו כל החושים.
ג. החושים העליונים (החושים הרוחניים / חושי ההכרה והחברה)
אלו הם חושי החברה (Social Senses), המכוונים כלפי חוץ ומאפשרים לנו לתפוס את הממד הרוחני בבני אדם אחרים ובעולם.
-
חוש השמיעה (Hearing/Tone):
קליטה של צלילים וטונים, המקשרת אותנו לעולם הטונים ולסוד החבוי בדברים.
-
חוש השפה/המילה (Speech/Word):
מאפשר לזהות את המשמעות של מה שמבוטא במילים, ולא רק את הצליל (הנקלל על ידי חוש השמיעה בלבד).
-
חוש המחשבה/המושג (Thinking/Concept):
היכולת לקלוט באופן ישיר את המחשבות והתכנים הקונספטואליים של אדם אחר, כמו אמפתיה אינטלקטואלית, שאינה תלויה בהכרח במילים המדוברות.
-
חוש ה"אני" (I-sense/Ego):
היכולת לתפוס באופן ישיר את ה"אני", את האינדיבידואליות הייחודית של אדם אחר. זהו אינו החוש לתפיסת ה"אני" העצמי, אלא איבר תפיסה של ה"אני" של הזולת. חוש זה חיוני לפיתוח אמפתיה וקשר חברתי אמיתי.
שיוך לגרמי שמיים ולמזלות
האדם, בהיותו מיקרוקוסמוס, משקף את המאקרוקוסמוס. כשם שהשמש נעה במהלך השנה דרך שנים עשר מזלות גלגל המזלות, כך נע ה"אני" האנושי דרך מעגל שנים עשר החושים. כל אחד מהחושים קשור לכוחות המגיעים מכוכבי השבת (גלגל המזלות).
אף ששטיינר לא הציג סכמה קבועה וסופית של שיוך החושים למזלות (והותיר זאת כמחקר מתפתח), במקורות האנתרופוסופיים ניתן למצוא התאמות שונות. על פי חלק מהתיאורים הטקסטואליים:
טבלת 12 החושים והמזלות הקוסמיים*
| # |
קבוצת החושים |
החוש |
החוויה המרכזית |
המזל הקוסמי |
| 1 |
תחתונים
(פנימיים / גופניים) |
מגע
(TOUCH) |
תודעת הנפרדות והגבולות הפיזיים מול העולם החיצון |
סרטן ♋
(Cancer) |
| 2 |
חיים
(LIFE) |
תחושת החיוניות והבריאות הכללית בתוכנו (איתות על כאב או מחלה) |
אריה ♌
(Leo) |
| 3 |
תנועה עצמית (MOVEMENT) |
מודעות לתנועה הפנימית של חלקי הגוף ("הגוף כרצוני") |
בתולה ♍
(Virgo) |
| 4 |
שיווי המשקל (EQUILIBRIUM) |
אוריינטציה במרחב ושמירה על יציבה מול כוח הכבידה; בסיס לאיזון הפנימי |
מאזניים ♎
(Libra) |
| 5 |
אמצעיים (חיצוניים–פנימיים / נפשיים) |
ריח
(SMELL) |
הבחנה ראשונית בין טוב לרע ("מריח לא טוב") וקשר לשיפוט מוסרי |
עקרב ♏ (Scorpio) |
| 6 |
טעם
(TASTE) |
החלטה האם משהו ראוי להיכנס לגוף ולהפוך לחלק ממנו |
קשת ♐
(Sagittarius) |
| 7 |
ראייה
(VISION) |
עליית תודעת הנפש. ראיית צבעים ואור וחוויית מצב-רוח נפשי |
גדי ♑
(Capricorn) |
| 8 |
חום / טמפרטורה (WARMTH) |
חוויית שותפות עם האובייקט והפסקת ההבחנה בין פנים לחוץ; קשור לעניין והתלהבות |
דלי ♒
(Aquarius) |
| 9 |
עליונים
(חיצוניים / הכרתיים / רוחיים) |
שמיעה
(HEARING) |
מעבר מתפיסה חושית למושג ורעיון; עולם הצלילים והטונים |
דגים ♓
(Pisces) |
| 10 |
דיבור
(SPEECH) |
קליטת האדם שמולי דרך האמירה שלו; זיהוי איכות נפשית |
טלה ♈
(Aries) |
| 11 |
חשיבה
(THOUGHT) |
קליטה של רעיונות ומחשבות של הזולת |
שור ♉
(Taurus) |
| 12 |
אני
(EGO) |
קליטת הווייתו הייחודית של האדם שמולי |
תאומים ♊
(Gemini) |
* במקורות שונים, כולל דיאגרמות מסוימות, קיימות הקבלות חלופיות, כגון חוש המגע הקשור למזל מאזניים וחוש החיים למזל עקרב, מה שמשקף את האופי הדינמי של המחקר האנתרופוסופי בתחום זה.
הקשר לחינוך ולדורף וטיפוח החושים
חינוך ולדורף המבוסס על מדע הרוח של שטיינר מייחס חשיבות מכרעת לטיפוח בריא של תריסר החושים.
המטרה העיקרית, במיוחד בשבע השנים הראשונות לחיי הילד, היא
לא למידה קוגניטיבית או פיתוח חשיבה שכלית, אלא טיפוח בריא של הגוף הפיזי והחושים.
הצורך בטיפוח
הילד הרך נתפס כישות חושים, הסופגת את כל הרשמים החושיים, הרגשיים והמוסריים בסביבתו ללא מסננים,
ומחקה אותם באופן בלתי אמצעי. על כן, הטיפוח המודע של החושים על ידי המבוגרים הוא קריטי.
טיפוח החושים הבסיסיים (התחתונים):
החושים התחתונים (מגע, חיים, תנועה, שיווי משקל) הם בסיס להתפתחות החושים הגבוהים.
חוויה חזקה ובריאה בחושים אלה מאפשרת לילד לחוש "בבית" בתוך גופו ונותנת לו ביטחון קיומי.
חולשה בהם עלולה להוביל לחרדות.
-
חוש המגע מחוזק באמצעות מגע גופני, סביבה עשירה בחומרים טבעיים (צמר, עץ, בניגוד לפלסטיק),
המניחים יסודות עמוקים להתפתחות חוש האני.
-
חוש החיים מפותח באמצעות סדר, ריתמוסים נכונים, תזונה בריאה,
והתמודדות עם קשיים ומאמץ פיזי (כגון כאב הסבלנות),
בניגוד לחיים נוחים מדי וחשיפה מוקדמת למדיה.
-
חוש התנועה העצמית וחוש שיווי המשקל
דורשים תנועה חופשית ומרובה (ריצה במעגלים, טיפוס, הליכה על קורות).
טיפוח החושים האמצעיים (חיצוניים-פנימיים / נפשיים):
החושים האמצעיים (חוש הריח, חוש הטעם, חוש הראייה וחוש החום/הטמפרטורה)
מתווכים בין העולם הפנימי לחיצוני ומעוררים בנו תגובות של סימפתיה ואנטיפתיה (רגש).
טיפוחם מתבצע בעיקר על ידי יצירת איכות סביבתית ואסתטית מודעת (ריח, טעם, ראייה),
ועל ידי הקרנה רגשית ואותנטית של המבוגר (חום),
אשר מעוררים בילד את עולם הרגש שלו.
טיפוח זה הוא חלק מהבסיס הפיזי והנפשי הדרוש לבניית הגוף המאוזן
שיאפשר בהמשך את פיתוח החושים העליונים והיכולת לפגוש את הזולת באופן חברתי ורוחני.
-
חוש הריח קשור באופן עמוק ליכולת השיפוט המוסרי שלנו, להבחנה בין טוב לרע,
ובין נקי למלוכלך. למעשה, עצם יכולת ההרחה מחייבת אותנו לבצע שיפוט.
-
סביבה מודעת:
מכיוון שחוש הריח הוא הבסיס למוסריות, עלינו לדאוג שבבית הספר ובכיתה בפרט יהיו ריחות נעימים.
יש להימנע מריחות מעופשים שמעוררים בנפש דחייה והימנעות.
-
אימון השיפוט המוסרי:
עלינו לפתח את כושר השיפוט המוסרי שלנו בזמן אמת.
ניתן לאמן את "איבר ההרחה" שלנו עד כדי כך שכאשר אנו מתבוננים בתמונה או שומעים מוזיקה,
נוכל להבחין אם היא "נקייה" או "מלוכלכת".
-
חוש הטעם הוא חוש אקטיבי המאפשר לנו להחליט אם חומר מסוים ראוי להפוך לחלק מגופנו.
הוא קשור ל"נפש השכלית" או "היגיון בריא".
טיפוחו יתבצע ע"י:
-
אכילה מודעת:
יש לאכול בנחת, בסבלנות, ללעוס היטב ולהיות קשובים לרגע שבו המזון הופך להיות חלק מאיתנו.
-
פיתוח "טעם טוב":
חוש הטעם מפתח בנו את "הטעם הטוב".
ניתן לפתח זאת באמצעות אומנות, עיצוב הסביבה, ניקיון החצר,
אסתטיקה בעבודת המחברת ומרחב אסתטי.
-
התמודדות עם קושי:
התמודדות מאוזנת עם מרירות (טעם מר) בגיל צעיר,
המבטאת "ניצחון על הרצון",
מפתחת את כוח הרצון ומסייעת לילד לגדול להיות מבוגר חסון ונמרץ.
-
מהותו העמוקה של חוש הראייה היא הסקרנות ויכולת ההתבוננות.
זהו החוש שבו שמש התודעה עולה למלוא הווייתנו.
-
פיתוח יכולת ההתבוננות:
בחינוך ולדורף שמים דגש רב על פיתוח יכולת ההתבוננות,
וזאת בדרך אמנותית וחווייתית ולא לוגית.
הטיפוח כולל התבוננות ללא שיפוט בתופעות טבע שונות ובבעלי חיים.
-
עבודה עם צבע וצורה:
התנסות יומיומית בציור בצבעי מים ובציור בגירים,
חקירת יחסים בין צבעים — דרך חוויה חושית ולא הסבר שכלי.
-
חוש החום/טמפרטורה הוא חוש יחסי הנחווה ביחס לחום הגוף.
תפקידו העמוק הוא לאפשר זרימה של עניין, רצון והתלהבות בינינו לבין העולם — או קור במקרה של חוסר תגובה.
-
הקרנת חום רגשית וחינוכית:
על המחנך להביא התלהבות, עניין ומרץ לשיעוריו.
המורה חייב לאהוב את הילדים באמת ולהקרין אליהם ח warmth בדיבורו ובמגעו.
-
שמירה על איזון:
על המחנך לחוש מתי הכיתה "חמה" (סוערת) ומתי יש לעבור לעבודה "קרה" כדי להרגיע.
-
מענה לצרכים אינדיבידואליים:
עבור ילד מכווץ, חרד או חיוור,
יש לעודד פעילות גופנית מחממת — ריצה, קפיצה, עבודה בגינה — לשם המרצת הדם.
טיפוח החושים הגבוהים (החברתיים/רוחיים):
החושים הגבוהים (שמיעה, מילה, מחשבה, אני) חיוניים למפגש חברתי אמיתי.
הטיפוח שלהם מתבצע דרך מודעות המבוגר ולא באמצעות הסברים לוגיים.
-
חוש השמיעה מפותח באמצעות שירה יפה, האזנה למוזיקה חיה ונגינה על כלי נגינה.
-
חוש השפה/המילה מפותח באמצעות הקשבה לסיפורים וחיקוי פנימי של דיבור המבוגר.
-
חוש המחשבה וחוש האני נבנים על ידי פיתוח מערכות יחסים אמיתיות,
מפגש בלתי אמצעי עם אנשים, מבט בעיניים, לחיצת יד,
ודיבור אותנטי שבו המבוגר "שוכח מעצמו" ופונה לחוות את ה"אני" של הזולת.
ניתן לחשוב על עבודת החינוך כבניית בית עבור ה'אני' של הילד. ארבעת החושים התחתונים (מגע, חיים, תנועה, שיווי משקל) הם יסודות הבניין. אם היסודות חזקים, בריאים ומבוססים על ריתמוסים תקינים וביטחון, הבית יהיה יציב. החושים האמצעיים (ריח, טעם, ראייה, חום) הם חלונות הבית ודלתותיו – הם מתווכים בין הפנים לחוץ, ומביאים יופי ואסתטיקה ומעוררים את הרגש. החושים העליונים (שמיעה, מילה, מחשבה, אני) הם הגג הפתוח לשמיים, המאפשר לילד, כאשר הוא כבר מרגיש בטוח בביתו, לצאת אל העולם הרוחני של ההכרה, לפגוש את האני של הזולת ולחלוק רעיונות.
עבודת החינוך מוודאת שכל חלק בבניין נבנה ומטופח בזמנו ובצורה הנכונה - חינוך מאוזן של כלל החושים מאפשר לאדם לגדול להיות בעל גוף המסוגל להכיל בתוכו את המרכיבים הנפשיים והרוחיים, ומתכונן להיות אדם חופשי, המסוגל לפגוש את הזולת באופן אמיתי ועמוק.
ביבליוגרפיה
