The sibling bond

"Our parents leave us too early; our spouse and our children come along too late. Our siblings are the only ones who are with us for the entire ride."

https://www.facebook.com/29092950651/posts/pfbid02CtCNFAAquQWJpVFpdnnjP6nKBR7juY39PSEaJpMcemunrsgaxDES6yiDP5arwkLYl/

הכפר של האנשים שלי

אני כל הזמן מתגעגע.

אני לא יודע אם אני מוזר, או שזה דבר שכיח - שאנשים מתגעגעים לאחרים.

לרוב זה קורה לי כאשר אני שומע מוזיקה, 

ומתגעגע.

הרגשה כזו של מכה לסרעפת ואיבוד נשימה.

כמה נפלא לו הייתי יכול לרכז את כל האנשים שאני מכיר ומוקיר, 

חברים מהשכונה, מהיסודי, מהתיכון, מהצבא, מהאוניברסיטה, מהעבודות השונות, תלמידים שלי, ממפגשים שונים, עוד ועוד אנשים יקרים,

והיינו חיים יחדיו בכפר.

כל אחד היה רשאי לנהל את חייו, ואת כל המפגשים שלו עם אנשים אחרים.

אבל בערב, כולם היו חוזרים לכפר שלי. לכפר של האנשים שלי.

נוכל להפגש בערב, לשתות, לאכול ולפטפט.

ככה הם לא היו נעלמים לי.

ככה אני לא אתגעגע אליהם. 

כך לא אחמיץ אותם.

העבר אינו רודף אותנו.
הוא אפילו לא יזהה אותנו.
אלה אנחנו, שרודפים את העבר.
אנחנו רודפים אותו, בכדי שנוכל להתבונן שוב,
לראות את האנשים שחסרים לנו,
ואת הדברים שהחמצנו בהם.

(מתוך הסרט "מסע בזכרון" Reminiscence)

מזל טוב לסיום י"ב שנות לימוד - מחזור ה' של בית חינוך אלומות

"נועדתם לשלמות, אבל עדיין אינכם כאלה. אתם יצירת מופת בהתהוות" (דזמונד טוטו) 

תלמידי היקרים,

בימים אלו של טקסים ונשפים ומסיבות של רבים מכם, תלמידי מחזור ה' (תש"ע) של בית חינוך אלומות, אנצל את ההזדמנות ואברך אתכם עם סיום י"ב שנות לימוד.

מזל טוב! 

אני מאחל לכם הצלחה רבה בכל אשר תפנו.

מי יתן ותזכו לחיים מלאי משמעות ואושר. 

בין שבילינו יחדיו שנים ובין אם לרגע קט - אתם, יצירת מופת בהתהוות, נצורים בליבי לעד. 

שמרו על קשר.

באהבה, ירון

תלמידי מחזור ה' חוצים את שער הפרחים, ספטמבר 2010, בן שמן

זכרונות מתועדים

https://www.antro.org.il/alumot/gallery

תלמידי הכיתה

• אבישי גלייך (ב-ג)
• אגם ברנר (ה)
• אדר סרצ'י (א-ז)
• אורן אראל גיחון (ב-ז)
• איתי הורשובסקי (א-ח)
• איתמר אורן (ה-ז)
• אלון קדר הספל (א-ח)
• אלונה פלד (ב-ה)
• גל נמרוד (ג-ה)
• דפנה אביסרה (א-ח)
• הגר תבור (א-ג)
• הראל סוקולובסקי (א)
• טל הופרט (א-ב, ז-ח)
• יהונתן גלבוע-גרינברג (א-ד)
• יהלי כהן (ה)
• יובל חביב (א-ג)
• יניב סקופינסקי (א-ז)
• יעל אברהם (א-ז)
• יעל וינברגר (ב-ה)
• יפתח זמורה (ב-ו)
• ליאור פרג (א-ז)
• ליה גל (א-ה)
• מיה כהן (ג-ד)
• מיה שהם (ג-ח)
• מיכל מיכאלוב (ג)
• מילה נחשותן (א-ח)
• מתן זקס (א-ב)
• מתן שבכר (א-ה)
• נויה מתיא (א-ח)
• ניב אוסטר (ג-ח)
• ניר גביש (א-ח)
• נעמה בוטון (ב-ח)
• עומר לוי (ב-ו)
• עילי ווהבה (א)
• רועי רוד-סליטן (א-ח)
• שי זידנר (א-ג)
• תומר פרסלר (א-ח)
• תמר אל בחר (א-ג)
• תמר בר שלום (ה-ח)
• תמר כוכבא (א-ו)

אני אוסף זיכרונות - יהודה הוגו קולר (קאופמן)

"ספר זה מציע לכל קורא משהו: הרפתקאות מתח במלחמה ובעת שלום, אהבה וארוטיקה, אירועים והיסטוריה, ספורט, הומור וגם קצת בולאות; הכל מבוסס על זיכרונות המחבר, שבאמצעות צפייה בת-סמכא פיתח הבנה חדשה. אנו לומדים לראות בבולים יותר מאשר רק פתקאות צבעוניות קטנות." גבעתיים 1966

כך כתב סבי, יהודה הוגו קולר (קאופמן), על ספרו "אני אוסף זיכרונות".
סבי נפטר בשנת 1976 כשהייתי בן 8. יש לי רסיסי זיכרונות בודדים מסבא - ביקור בבת-ים עם השוקולד המשובח שהיה מביא לנו מהחנות בגבעתיים (סבא היה הולך ברגל מגבעתיים עד אלינו!)... כיצד זרק אותי למים בבריכה בגבעתים במסגרת "שיעורי השחייה"... ציורי הקיר שצייר (זכורה לי מאוד תמונת עלם שוכב בשדה ומביט לשמיים), גינת הקקטוסים המפוארת שטיפח, הרצפה המשובצת כמו לוח שח מט, הריח הנעים שפשט במטבח כאשר סבא "הציל" את החלה והכין ממנה מאפה*

ברבות הימים דודתי חוה קולר דאגה לפרסם את הספר במקביל לעבודתה הבלתי נלאית למחקר גניאולוגי של המשפחה אותו דאגה לתעד ב Geni.

את הגרסה הדיגיטלית של "אני אוסף זיכרונות" אני מקדיש לזכרה.
https://sites.google.com/view/i-collect-memories/

* מתכון לניצול חלה שנותרה משבת:

• כחצי חלה או לחם יבש - חתוך לקוביות
• תפוח עץ מגורד
• סוכר
• שתי ביצים טרופות
• וניל(?!)
• קינמון (?!)
• חמאה

אופן ההכנה

מערבבים את כל הרכיבים בקערה. יוצקים לתבנית מלבנית מרוחה בחמאה. פורסים מספר קוביות חמאה מעל.
אופים בנור שחומם ל-180 מעלות כחצי שעה (עד שנוצר קרום)

מגישים עם תרכיז מיץ פטל.

הבשורה

עשינו את כל הבדיקות,

ביצענו את כל שנדרש.

עכשיו נותר רק לחכות.

אמתין לבשורה, 

זו תגיע לבטח בהודעה,

ולבחירת המילים משקל כה רב -

הרי לא תידרש יותר משורה,

כדי להבין את אותה ההכרעה:

"יש לי חדשות טובות!"

"זה נגמר!"

"היה יכול להיות רע יותר..."

"תתקשר"

"אתה ער?"

"צר לי לבשר"

"צר לי"

"צר"

גַּעֲגוּעַ

קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הָרַכּוֹת שֶׁפָּגְעוּ בִּצְדוּדִיתְךָ 

הֵטִילוּ צֵל עַל הָאֲדָמָה.

צְעָדַיִךְ הַמְּדוּדִים הוֹתִירוּ עֲקֵבוֹת 

בַּמִּשְׁעוֹלִים בָּהֶם פָּסַעְתָּ,

נְשִׁימוֹתַיִךְ הָרָפוֹת הָיוּ כְּרַחַשׁ סְתָרִים עַל לִבִּי,

וּנְגִיעָתְךָ עוֹרְרָה אַדְווֹת שֶׁפָּשְׁטוּ בְּכָל עוֹרִי, 

אַךְ הָיָה זֶה נִיחוֹחַ גּוּפְךָ שֶׁהִטְבִּיעַ אֶת הַזִּכְרוֹנוֹת בְּנַפְשִׁי.

אָהַבְתִּי אוֹתְךָ בְּכָל חוּשָׁי.

נוֹתַרְתִּי עִם צֵל

עֲקֵבוֹת

רַחַשׁ

אַדְווֹת

וְזִכְרוֹן

וְאַתְּ אֵינְךָ.

The soft rays of the sun that hit your siloute

Cast a shadow on the ground.

Your Measured steps have left traces

In the paths in which you paced,

Your slack breaths were like a secret

 

whisper

 in my heart,

And your touching has evoked ripples that have spread through all over my skin,

But it was your scent that imprinted memories in my soul.

I loved you with all my senses.

I was left with a shadow

Traces

rustle

Ripples

And memory

And you are gone.

אוּלַי הַיּוֹם (שִׁיר תִּקְוָה)

אוּלַי הַיּוֹם (שִׁיר תִּקְוָה)

תַּעְתּוּעֵי הַלַּיְלָה מֻתְמָרִים בְּתוֹדַעַת הַשַּׁחַר,

וְשַׂרְעַפִּי שֵׁנָה עֲמוּמִים וַחֲמִימִים

מְפַנִּים מְקוֹמָם אַט אַט

לִרְסִיסֵי הַכָּרָה צְלוּלִים וְצוֹנְנִים.

אוּלַי אֲנִי בִּכְלָל בָּרִיא?

אוּלַי כָּל זֶה כְּלָל לֹא הָיָה?

אוּלַי אֲנִי כְּבָר אַחֲרֵי?

אוּלַי הַיּוֹם הוּא יִמָּצֵא?

אוּלַי הַיּוֹם?