לדבר רק בהצבעה ולדעת לקרוא ללא ניקוד זה יתרון. לא?!

אתמול קיבלתי המחשה לדברים שהעלה ניר אליאב בבלוג שלו:
"...אולי לשם עלינו לכוון - דווקא לאותם ילדים שלא ממש מבינים את מה שאנחנו מלמדים, וחושבים קצת אחרת על מה שהם רואים. לאותו ילד עצוב ונעלב, ואולי אפילו דחוי ומבויש."

המחשה לכך שלקרוא "היטב" זה לאו דווקא יתרון. שלהתפרץ ללא הצבעה לפעמים יסייע לנו. שטובה לנו השונות - גם זו הנחשבת לפחות מקובלת.

אחד הילדים הביא לכיתה חידה, אותה רשמנו על הלוח:

כחול לבן

ורוד _____

נסו להשלים את החסר.

הילדים החלו לזרוק תשובות [שמות הילדים המעורבים שמורים אצלי, מפאת דיעות קדומות וצנעת הפרט. האמהות לבטח יזהו את שלהן]

אחד אמר צהוב, שניה שחור, שלישי כתום.

חלק ניסו לנחש חיה (והרי אנו בתקופת אדם וחיה).

ואחד הלין שהוא לא מצליח לקרוא... עניתי לו שאני ממש לא יכול לעזור לו לקרוא הפעם, כי זה יהרוס את החידה - וזה היה הרמז לכיתה.

אחת הבנות מתעשתת, מצביעה ומנסה לקרוא אחרת -
"כ-חול ל-בן ו-רוד..."(היא ניסתה לפתור תוך הפרדה למילים אחרות.)
שיבחתי אותה על כך שהיא הפגינה קו מחשבה חדש, יצירתי, פורץ דרך - שיסייע לנו.

הנה ילדה אחרת, מתפרצת וקוראת - שלא בתורה "כָּחוֹל לֶבֶּן ורוד ל"

גם אותה שיבחתי, רחמנא לצלן - והרי היא התפרצה...

ואז קרא אחד הילדים את התשובה "לָבַּת!"

לולא היתה התקשות בקריאה (לא מקובל!), לולא היה ניסיון לקריאה שלא בדרך הרגילה (מה זה?!), לולא היתה התפרצות ללא הצבעה (אותך למנהלת!) - יתכן שהיינו תקועים עוד זמן רב.

מדבריו של ניר אליאב:

"...אנחנו בחינוך ולדורף עובדים מתוך כבוד והערכה לכל ילד באשר הוא, מלבן, משולש או קשקוש מקושקש. שיש בי כבוד גם לאותו ילד שלא אומר את התשובה ה"נכונה", ולילדה שפתאום מתחילה לשיר באמצע השיעור. שאני מוכן לקבל הערות מוזרות, אחרות, לא מקובלות על הדגמה של ניסוי שאני עושה בכיתה, ושכולנו יכולים ללמוד מאותן הערות. שכדאי לפעמים לעצור בלימוד, להשהות רגע את ההוראה והשינון של התיאוריה המקובלת, בכדי לשמוע רעיון שצץ ברוחה של אותה ילדה שיושבת מתביישת בפינה.

שדווקא אותם ילדים אחרים, מוזרים, שיש להם חשיבה יצירתית, מדמיינת וקצת משוגעת, יכולים להיות אלה שיביאו את התיאוריה הבאה המקובלת בביולוגיה, בכימיה או בפסיכולוגיה. שדווקא ילד שלא נחשב בכיתה, יכול לחשוב אחרת על משבר האקלים או בעיית האנרגיה ולהביא פתרונות ממקום שאף ילד אחר, חכם ומבריק, לא היה מעיז לחשוב עליו.
אולי לשם עלינו לכוון - דווקא לאותם ילדים שלא ממש מבינים את מה שאנחנו מלמדים, וחושבים קצת אחרת על מה שהם רואים. לאותו ילד עצוב ונעלב, ואולי אפילו דחוי ומבויש."

ירון

משחקים של פעם בונים מיומנויות / אליקס שפיגל

ב -3 באוקטובר 1955, התכנית "מועדון מיקי מאוס" עלתה לראשונה לאוויר בשידורי הטלוויזיה.
התכנית הפכה לאייקון תרבותי, אחת מאותן תופעות שעזרו להגדיר עידן.
מה שפחות זכור, אך חשוב במידה לא פחותה, הוא שאירוע תרבותי אחר ומתמיר ארע באותו יום:
חברת צעצועי מאטל החלה לפרסם אקדח שנקרא "רעם הגיהוק".

לקריאת המאמר העוסק בקשר בין משחקי דמיון לבין פיתוח יכולת וויסות עצמי  http://www.antro.org.il/waldorf/papers/toys

מגע מסוכן - על מסכי הטאצ' והשפעתם ההרסנית

“מחקרים הראו שגם כשנותנים אייפד לגורילה היא לומדת לעשות לו 'סווייפ', אז זה טפשי להתלהב מזה. ילד יכול ללמוד מהרבה דברים – השאלה מה נכון בשבילו. תראי, הורים חושבים שאם תינוקות אוהבים מסכים אז הכל בסדר, אבל זה לא המצב. באמריקה ילדים אוהבים אקדחים, זה אומר שזה טוב בשבילם?".
"חשוב שהורים יבינו שמסכי טאצ', ומסכים בכלל, מעודדים ילדים לחשוב בצורה מפוזרת, להתמודד עם מגוון של גירויים בו זמנית – וצורת החשיבה הזו היא ההיפך הגמור מריכוז, שמתמקד ומעמיק בדבר אחד” ד"ר אריק סיגמן,

מגע מסוכןאיילת רוזן | מגזין mako | פורסם 27/06/13 18:21
http://www.mako.co.il/nexter-weekend/Article-db2d8bff6368f31006.htm

אוריתמיה בכיכר העיר

 http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=HLzGVtx6ozM

כל ילד זקוק לאלוף

כל ילד זקוק לאלוף / Rite F. Pierson

ריטה פירסון, מורה מזה 40 שנים, שמעה פעם עמית אומר: "הם לא משלמים לי כדי שאוהב את הילדים".

התגובה שלה אליו היתה: "ילדים לא לומדים מאנשים שהם לא אוהבים".

ציורים שמגיעים רחוק

בתחילת שנת הלימודים, במסגרת שיעורי צבעי המים, ציירנו בכיתה סדרה של ציורים אותה כיניתי "חווה בעונה".
הכוונה הייתה לנסות ולתאר חווה בודדה, במהלך עונות השנה.
(ירוק - אביב, צהוב - קיץ, אדום - סתיו וכחול - חורף)

הרעיון לסדרה נולד אצלי כהשראה מסדרת ציורי שמן שראיתי בגלריה קטנה בחווה ב Wyns שבהולנד, בה ביקרנו בקיץ.

החווה ב Wyns

השבוע נודע לנו כי החווה נשרפה כליל, ועמה גם הגלריה.

מכיוון שאנו נמצאים בתקופת בניה, ובמהלך השבועות האחרונים סיפרתי לילדים על כל מיני שיטות בניה בכל רחבי העולם, ניצלתי את ההזדמנות - הזכרתי לילדים את הפרויקט אותו ציירנו וסיפרתי להם על החווה שנבנתה בעזרת בולי עץ ענקיים וחסונים, על הגלריה בקומה השלישית ועל השרפה שעיכלה הכל.

ניכר הילדים שהילדים כואבים את האובדן למרות שמעולם לא ראו את החווה ולא את בעליה.

כתבתי ל-Afke, בעלת החווה, ושיתפתי אותה בתמונות שצירנו ובכאב שחוו הילדים, וזו התגובה שקיבלתי:

Thank you very much for this inspiring answer!

It is very very touching to see what the children made.

To realise that some paintings in a little village like Wyns can reach so far to another country...

We are really moved!

With kind regards,

Afke Boersma

"ילדים אינם סובלים מתסמונות פסיכולוגיות, הם סובלים מילדות"

Ken Robinson: How to escape education's death valley

סר קן רובינסון מתאר 3 עקרונות חיוניים לפריחת המוח האנושי (קוריקולום רחב הפונה למגוון מיומנויות, סקרנות ויצירתיות)- וכיצד תרבות החינוך הנוכחית פועלת נגדם. בשיחה משעשעת, הוא מספר לנו כיצד להיחלץ מ"עמק המוות" החינוכי אשר אנו עומדים בפנינו, ואיך נטפח את הצעירים באקלים של אפשרויות.
"...לו כל האנשים היו לומדים בחינוך אלטרנטיבי [שעובד ומצליח] לא היה יותר צורך באלטרנטיבי..." http://www.ted.com/talks/ken_robinson_how_to_escape_education_s_death_valley.html

מי אנחנו? לפי מכניקת הקוואנטום

"אנחנו מוגדרים על ידי הקשרים שלנו עם האחר"

פיסיקאים התרגלו לרעיון לפיו חלקיקים תת אטומיים מתנהגים על פי הכללים המוזרים של מכניקת הקוואנטים, בעוד שהמצב שונה לגמרי עם אובייקטים בקנה מידה אנושי.
בניסוי פורץ דרך, אהרון אוקונל הצליח לטשטש את ההבחנה הזאת על ידי יצירת אובייקט הנראה לעין בלתי מזוינת, אך מצוי בשני מקומות בעת ובעונה אחת.בהרצאה זו הוא מציע דרך מעניינת לחשוב על התוצאה.

Aaron O'Connell: Making sense of a visible quantum object | Video on TED.com

חינוך ולדורף היום - גיליון מס' 17

• אני כותב את הפוסט הזה על נייר | עידו הרטוגזון
• "את הפוסט הזה אני כותב על נייר. 20 שנה אחרי שהתחלתי לכתוב על מחשב באופן סדיר, כתיבה על נייר מרגישה כמו פעולה ארכאית, כל כך לא שגרתית שהיא לובשת פנים של פעילות חריגה, כמעט איזוטרית ופתאום אני יודע שכמה עשרות שנים מהיום עצם הפעולה הזו של כתיבה על נייר תהיה זרה ומוזרה כל כך שהיא תראה כמו מעשה מסתורי השמור לגוחנים על גווילים עתיקים."
  http://hartogsohn.com/2010/07/27/אני-כותב-את-הפוסט-הזה-על-נייר/

"

לחזות ביופיו של הטבע דרך העדשה של לואי שוורצברג בסרטון וידאו מלווה במילים של הנזיר הבנדיקטיני David Steindl-Rast - להיות אסיר תודה על כל יום חדש. http://www.ted.com/talks/louie_schwartzberg_nature_beauty_gratitude.html

ארבעת הטמפרמנטים לפי סגנונות שחייה

 

כולם ממליצים על שחייה. "זה עוזר לגב", "זה טוב לנשימה".
אני אוהב לשחות כמו כל אחד אחר. בעיקר שחיית חזה. יש משהו בחתירה שמבאס אותי. פרפר קשה לי. וגב... נו מדי פעם.

האם בהתבוננות על אדם שוחה אפשר ללמוד משהו על הטמפרמנט שלו?

חתירה - כולר

חזה - מלנכול

גב - פלגמט

פרפר (או 'כלב') - סנגוין

סיפורים לפי טמפרמנטים

טיול שנתי כיתה ז'

נקודת מבט מלנכולית (היום הראשון): צהרי היום. אנו צועדים כבר 4 שעות ולא התקדמנו כל כך. השמש קופחת והזיעה על הגב מציקה לי. עצרנו למנוחת צהריים על גדות נחל מזוהם. הכל מזוהם פה כל כך. הכריכים שלי לחוצים ולחים. אוף. מתי זה ייגמר?! אני מנסה להריץ בראש תסריטים קשים יותר, כמו שלימדו אותי שיכול לעזור לי, אך לא מצליח.

נקודת מבט סינגוינית: צהרי היום. הספקנו כל כך הרבה דברים עד עכשיו. מזל שההרצאות האישיות על אתרים בדרך קצרות כי אין לי כוח לחכות. ראינו הרבה פרות ועגלים ובחלק של המים נרטבתי כולי למרות שחלק אמרו שהם ממש רדודים. איזה מגניב פה! אפשר להקפיץ אבנים על המים. הנה שפירית. יו איזה גודל! 

נקודת מבט פלגמטית (היום השני): אתמול כשחזרנו מהמסלול ענת חיכתה עם קרטיבים. היא שאלה אותי איזה טעם אני מעדיף ואמרתי לה שלא משנה. היא נתנה לי אננס. טעים. שי הלכה הביתה עם אמא שלה. מירב ביקרה אותנו. בבוקר הכנו כריכים. הכנתי אחד עם גבינה צהובה, אחד עם טונה, אחד עם קוטג' ואחד עם שילוב. לקחתי לי גם שקית עם פירות יבשים - אגוזים צימוקים דבלות ומשמשים. ועכשיו יוצאים לדרך (למרות שיכולתי לתפוס פה איזו תנומה על הדשא). עצרנו. מתחילים ללכת. ירוק פה. הרבה ירוק. הכריך יצא לי ממש בסדר. יש פה פרה מולי שלועסת עשב. יש בה משהו שנראה לי מאוד מוכר.

נקודת מבט כולרית: צריכים להכין כריכים. אנו נהיה במסלול כ-7 שעות מה שאומר שעלי להכין לפחות ארבעה כריכים. אתמול ההליכה הייתה אטית מדי. אני רוצה שהיום נתקדם מהר יותר כי כך נספיק להגיע מוקדם יותר הביתה. אני רוצה לנווט בעצמי - הנה יאיר, אבקש ממנו את המפה ואקח את ההובלה. כולם עוצרים פה עכשיו. למה עוצרים עוד פעם?! איך נספיק להגיע ככה? יאללה קומו, הולכים