הפעילות פותחה בידי המרכזיה החינוכית הארצית*.
התיישבנו במעגל ואז סיפרתי את הסיפור על ארץ הפפים
- אז ביקשתי מכל ילד שיעביר לילד שמשמאלו פף (הילדים שאלו מה זה "פף", אך לא עניתי)
- לאחר ההעברות, ערכנו דיון על מה זה "פף" - מתוך הסיפור: משהו רך ונעים, שכייף לקבל וכייף לתת, שלא נגמר אף פעם...
- לאחר מכן ערכנו רשימה של הפפים שהילדים קיבלו ונתנו אחד לשני: שוקולד, דג זהב, חיבוק, ממתקים, כיתה שקטה, טלפון חכם, אהבה...
בהמשך ניסינו למצוא קבוצות של פפים (דברי אוכל, חיות, אלקטרוניקה, דברים של רגש, דברים דימיוניים ודברים בעולם וכולי) - ואז הכרזתי על "שבוע הפפים" - על כל ילד לחלק לחבריו במהלך השבוע פפים, על הבוקר.
הילדים נמשכו בעיקר לדברים חומריים - שוקלד וכולי,
- השאלה הראשונה שנשאלה היתה: "מותר ממתקים?"
- עניתי "מותר כל דבר שישמח את חברך, גם ממתקים"
- השאלה השניה לא אחרה לבוא: "מותר יהיה לאכול את הממתקים בבוקר?"
עניתי "לא, ממתקים אוכלים רק בסוף היום. פיצה, בורקס גחנון וכאלה מותר לאכול כבר בארוחת הבוקר" - שאלה: "מה אם לא אביא משהו כי שכחתי?"
ניסיתי לכוון כמה שפחות: "ראינו שברשימה יש דברים שלא חייבים להביא..." - נשאלה שאלה "ומה אם יהיו ילדים שלא יקבלו דבר? הלא מקובלים?"
על כך עניתי "אני מקווה שלא יהיו ילדים שלא יקבלו דבר. אם את/ה יכול/ה לדאוג לזה, זה יהיה נפלא" - נשאלתי "ומה אם אקום ללא מצב רוח לחלק דבר לאף אחד?"
על כך עניתי "ברגע שתקבל פף, תרצה גם לחלק..."
ועוד ועוד שאלות.
ביקשתי שלא יביאו דבר שפוגע באחר, או מעליב או מתלוצץ - כי גם הנטייה הזו חזקה אצל הילדים.
הבטחתי שאם הם לא ישחקו יפה, אתן להם פף בעצמי בדמות 10 דפי עבודה בחשבון ולשון!
קבלו פף גדול ממני
