חינוך ולדורף מושתת על סיפור סיפורים. מהסיפור במעגל בגן הילדים ועד שיעורי המדעים בתיכון.
ולא סתם סיפור - הכוונה היא לסיפור בעל פה, ללא ספר.
מדוע הסיפור בחינוך ולדורף כה מרכזי?
תכנית הלימודים בחינוך ולדורף עשירה בסיפורים, מסיפורי טבע ואגדות, דרך מיתוסים ואגדות ועד לביוגרפיות וסיפורים היסטוריים. בנוסף המורים משתפים בהזדמנויות רלוונטיות סיפורים מהניסיון האישי כמו גם סיפורים "מומצאים" באופן ספונטני. בזמן שהילדים מקשיבים, הם בונים אוצר של סיפורים שיעבירו לילדים שלהם יום אחד, כמו כן הם לומדים לספר את הסיפורים שלהם.
בעזרת סיפור טוב, נוכל להנגיש את החומר המרתיע ביותר, תוך שאנו מוסיפים אנושיות ומקלילים אותו.
למה לא להקריא מתוך ספר? או להקרין לילדים סרט? או לתת להם לקרוא בעצמם?
כל הדרכים הללו ראויות וטובות ללמידה ולחלוקת הלמידה בין המחנכים ובין הילדים. אין שום דבר רע בספרים, או בסרטים, או ביציאה לעולם לראות את הדברים באופן עצמאי. אז למה ההתמקדות בסיפור סיפורים בע"פ?
כאשר המספר מספר סיפור בע"פ (מהלב), הוא אינו נעזר באותה "רשת הגנה" אותה מספקות מילים מדוייקות הרשומות על הדף או תמונה מפורטת על המסך. והילדים - נדרשים לכן להיות בקשב ובקשר רצוף עימו. סיפורים בע"פ מאפשרים לנו להפוך את תוכן השיעור למשהו חי. מילים על הנייר מתות; הן לא יגדלו או ישתנו. הן קבועות. הסיפור נשאר כמות שהוא גם אם אני הקורא משתנה ומתפתח. בניגוד לסיפור הכתוב, סיפור המסופר בע"פ הוא יישות חיה ומשתנה - מקהל אחד לקהל אחר, ממצב רוח אחד של המספר לשני, או מתוך כוונה או דגש מסויים שהמספר בוחר בו.
הדרישה מהמחנכים
סיפור טוב דורש הכנה מדוקדקת. הבנה עמוקה של מהות הסיפור ומטרתו כמו גם תרגול של בניית ה"תמונות" המרכזיות באופן חי וכובש. ככל שעולים בגיל הילדים אפשר להתחיל ולתבל גם בדרמטיות בעת הסיפור.
סיפורים דורשים שנהיה נוכחים לחלוטין בסיפור. בכך, זוהי מתנה, מתנה למאזינים שלנו. אנחנו מביאים את כל עצמנו לתוך הרגע הזה, ויחד, המספר והמאזינים טווים חוויה משותפת. זוהי דרך יפה עבורנו להתחבר לילדים שלנו.
