"ספר זה מציע לכל קורא משהו: הרפתקאות מתח במלחמה ובעת שלום, אהבה וארוטיקה, אירועים והיסטוריה, ספורט, הומור וגם קצת בולאות; הכל מבוסס על זיכרונות המחבר, שבאמצעות צפייה בת-סמכא פיתח הבנה חדשה. אנו לומדים לראות בבולים יותר מאשר רק פתקאות צבעוניות קטנות." גבעתיים 1966
כך כתב סבי, יהודה הוגו קולר (קאופמן), על ספרו "אני אוסף זיכרונות".
סבי נפטר בשנת 1976 כשהייתי בן 8. יש לי רסיסי זיכרונות בודדים מסבא - ביקור בבת-ים עם השוקולד המשובח שהיה מביא לנו מהחנות בגבעתיים (סבא היה הולך ברגל מגבעתיים עד אלינו!)... כיצד זרק אותי למים בבריכה בגבעתים במסגרת "שיעורי השחייה"... ציורי הקיר שצייר (זכורה לי מאוד תמונת עלם שוכב בשדה ומביט לשמיים), גינת הקקטוסים המפוארת שטיפח, הרצפה המשובצת כמו לוח שח מט, הריח הנעים שפשט במטבח כאשר סבא "הציל" את החלה והכין ממנה מאפה*
ברבות הימים דודתי חוה קולר דאגה לפרסם את הספר במקביל לעבודתה הבלתי נלאית למחקר גניאולוגי של המשפחה אותו דאגה לתעד ב Geni.
את הגרסה הדיגיטלית של "אני אוסף זיכרונות" אני מקדיש לזכרה.
https://sites.google.com/view/i-collect-memories/
* מתכון לניצול חלה שנותרה משבת:
- כחצי חלה או לחם יבש - חתוך לקוביות
- תפוח עץ מגורד
- סוכר
- שתי ביצים טרופות
- וניל(?!)
- קינמון (?!)
- חמאה
אופים בנור שחומם ל-180 מעלות כחצי שעה (עד שנוצר קרום)