"הרבה זמן לא היה מפגש טלוויזיוני כל כך נשגב של צורה ותוכן..."
אני אחרי צפיית בינג' במיני סדרה בריטית מטלטלת בנטפליקס בשם "התבגרות" Adolescence.
הסדרה שעוסקת במקרה בו נער בן 13 מואשם ברצח של בת כיתתו בנויה ב-4 פרקים שצולמו בואן שוט:
בפרק 1 מתוארת קליטתו של הנער החשוד במעצר, על כל הבירוקרטיה הכרוכה.
פרק 2 מתאר את החקירה המשטרתית ומספק הצצה ביקורתית על מערכת החינוך הציבורית, וכן על תופעת הבריונות ברשת (אותה אנו ככל הנראה ממש לא מבינים כמו גם לא את השפה בה "מדברים" המתבגרים).
פרק 3 הממגנט עוסק בהערכה פסיכולוגית שנעשית לנער החשוד.
ופרק 4 מתאר את ההשפעה ההרסנית והכואבת על בני המשפחה.
"האם אני טוב יותר?" תוהה האב בהשוואה בין ההורות שלו לבין זו של אביו.
פרק 2 מתאר את החקירה המשטרתית ומספק הצצה ביקורתית על מערכת החינוך הציבורית, וכן על תופעת הבריונות ברשת (אותה אנו ככל הנראה ממש לא מבינים כמו גם לא את השפה בה "מדברים" המתבגרים).
פרק 3 הממגנט עוסק בהערכה פסיכולוגית שנעשית לנער החשוד.
ופרק 4 מתאר את ההשפעה ההרסנית והכואבת על בני המשפחה.
"האם אני טוב יותר?" תוהה האב בהשוואה בין ההורות שלו לבין זו של אביו.
מלווה את הסדרה פס קול מדוייק (כולל ביצוע יפייפה של מקהלת ילדים לשיר Fragile של סטינג).
וחותם את הסדרה רגע עצוב עצוב.
התבגרות. רשתות חברתיות. חינוך. הורות.
סדרה ששווה לראות.
