יום שבת, אוגוסט 23, 2025

על חשיבות ימי ההסתגלות וההתאקלמות המדורגים בתחילת השנה


מִזֶּרַע דַּק וְעָנוּג,
שֹׁרֶשׁ מַעֲמִיק יְסוֹד.
גֶּזַע מִתְרוֹמֵם, עָנָף פּוֹרֵחַ,
בִּמְתִינוּת, יוֹם רוֹדֵף יוֹם.

לְאַט, לְאַט, בְּאֹרֶךְ רוּחַ,
הַפֶּרַח יְפַצַּח, הָאִילָן יַאֲמִיר,
כָּךְ גַּם הַיֶּלֶד יַעֲלֶה כְּצֶמַח,
פּוֹרֵחַ, לוֹמֵד וּמַאִיר.

לא בדיוק מ-0 ל-100

את הימים המדורגים, או ימי ההתאקלמות, פגשתי לראשונה כשילדנו החל ללמוד בגן וולדורף. כהורים חדשים, ניסינו בכל מאודנו לאמץ את הדרך הנהוגה בגן. אך ההתנסות עצמה לא הייתה פשוטה - שעה ביום הראשון, שעה וחצי בשני... ורק לאחר שבועיים הגענו ליום מלא! המהלך התיש אותנו כהורים, ולא הצלחנו לזהות במה זה הקל או היטיב עם הילדים.
כשהגענו לבית הספר האנתרופוסופי לכיתה א', חשבנו שנושא ההתאקלמות מאחורינו – והנה שוב: יום ראשון שעה, יום שני שעתיים, ויום מלא רק לאחר שבוע.

למה זה נחוץ? מה הרציונל שמאחורי הימים המדורגים בחינוך ולדורף?

הכניסה לגן או לבית הספר לאחר החופש הגדול דומה למעבר חד ממנוחה מוחלטת ("בטן-גב") לריצת מרתון, ללא חימום.
זה נכון לא רק עבור הילדים, שצריכים לשחרר את קצב הקיץ ולהיכנס בהדרגה לקצב החדש. גם כמבוגרים (הורים וצוות חינוכי) אנו חשים את משקל השינוי. אנו תומכים בילדים ומסייעים להם להתמודד עם לוחות זמנים, ארוחות, מצבי רוח ורמות אנרגיה משתנות – ובמקביל, מנסים למצוא מחדש את הקצב שלנו. זה לא סתם מרגיש לנו קשה - זה באמת קשה!

בחינוך וולדורף, אנו מאמינים כי התחלה מדורגת היא התשובה למעבר חד זה ומיישמים את "הימים המדורגים" - סדרה של כ-10 ימים עד שבועיים, בהם משך היום הולך ומתארך - ומאפשר על ידי כך לילדים להתאקלם למצב החדש.
אנו מדברים לרוב על צרכי הילדים, אך גם ההורים והצוות החינוכי נהנים מהתחלה הדרגתית (הגם שעבור ההורים זה נראה לפעמים כסבל). ההתחלה ההדרגתית נותנת לכולם מרחב "להעביר הילוך" – כי בכנות, המעבר מסוף הקיץ תמיד מאתגר, לא משנה כמה זמן אנחנו עושים זאת.
כניסה קלה לשנה מפחיתה מתח ועוזרת לנו לשמור על אנרגיה לטווח ארוך. וחשוב מכך, היא מזכירה לילדינו, באמצעות דוגמה אישית, שצמיחה לקצב חדש היא משהו שכולנו עושים יחד, צעד אחר צעד.

"אתה מתחיל הכי מהר שלך, ולאט לאט אתה מגביר." (קרמבו, מבצע סבתא)

יש שיאמרו שכל עניין ההתאקלמות האיטית רק מעכב את התפתחות הילדים. שבבואנו לחצות אתגר חדש עלינו "לקפוץ למים העמוקים". הרעיון המרכזי שמאחורי גישה זו הוא ששינוי רדיקלי ומיידי, המלווה במאמץ מרוכז ועוצמה רבה, מוביל לתוצאות מהירות יותר. במקום להתמודד עם אתגרים קטנים לאורך זמן, משקיעים את כל האנרגיה בבת אחת, כדי לעבור את השלב הקשה הראשוני במהירות.

גישה זו עשויה להתאים, אולי, במצבים בהם אנו נדרשים ליצירת מומנטום מיידי ובפריצת מחסומים פסיכולוגיים (כמו פרויקט עם לוחות זמנים צפופים, התגברות על הרגל מזיק או במאמץ פיזי כלשהו), אך היא אינה מותאמת לסביבה החינוכית.
אנו בחינוך וולדורף מחזיקים בדעה ובידיעה שהתאקלמות מדורגת ועדינה היא זו שמניחה בסיס בטוח וחזק יותר לחודשים הבאים. שנת הלימודים ארוכה, ומה שחשוב ביותר הוא ליצור מקצבים שמזינים אותנו ושאינם מייצרים לחץ או חרדה, על פני התחלה מואצת שמעייפת ומרוקנת את כולנו.

ברעיון של התחלה איטית ומדורגת של שנת הלימודים יש היגיון רב. במקום לקפוץ ישירות לעומס מלא של שיעורים ופעילויות ביום הראשון, אנחנו מאפשרים לעצמנו ולילדינו מרחב להירגע. גישה זו לא רק עדינה יותר לכולם – היא גם מתיישבת היטב עם הקצב של וולדורף ועם המדע המודרני.

המדע שמאחורי שינוי הדרגתי בעת מעבר

מעברים הם אתגרים מורכבים. גם שינויים משמחים, כמו תחילת כיתה חדשה, דורשים מאיתנו הסתגלות. כאשר אנו מעמיסים יותר מדי שינויים בבת אחת, ילדים, הורים ומורים עלולים להיכנס למצב של עקה (סטרס), וזהו בהחלט לא המצב האופטימלי ללמידה שמחה.

מחקרים בתחום הפסיכולוגיה והנוירולוגיה מצביעים על כך שהרגלים נטמעים בצורה הטובה ביותר כאשר הם מוכנסים בהדרגה. גישה הדרגתית, בניגוד לניסיון לאמץ שינוי גדול בבת אחת, יעילה יותר ומובילה להתמדה ולשימור ההרגל החדש. התמקדות בפעולות קטנות יוצרת מומנטום חיובי, משחררת דופמין וגורמת לתחושת סיפוק ושלמות (wellbeing), מה שמחזק את ההרגל הרצוי ומסייע לו להכות שורשים.

  • יצירת הרגלים: ג'יימס קליר, מחבר הספר "הרגלים אטומיים" (Atomic Habits), מדבר על הכוח של "רווחים שוליים" או שיפורים קטנים ועקביים. עבודתו מדגישה שבניית הרגל חדש (כמו שגרת בית ספר) מוצלחת יותר כאשר מתחילים בקטן ובונים מומנטום. זה קשור ישירות לרעיון של ימים קצרים והארכה הדרגתית של משכם.
  • נוירופלסטיות: המוח לומד ומתאים את עצמו בצורה הטובה ביותר באמצעות חזרתיות וחשיפה הדרגתית, ולא באמצעות זעזועים פתאומיים. התחלה איטית ועדינה מאפשרת למסלולים העצביים הקשורים לשגרות חדשות להיווצר ביעילות רבה יותר, והופכת את המעבר לבטוח וטבעי יותר עבור מערכת העצבים של הילד.
  • ויסות לחץ: התחלה מדורגת מאפשרת לרמות הקורטיזול (הורמון הלחץ) של הילדים להישאר נמוכות. כאשר ילד נכנס בבת אחת למצב מלחיץ, תגובת ה"הילחם או ברח" של מוחו מופעלת, מה שמקשה עליו ללמוד או ליצור קשרים חברתיים. התחלה איטית מאפשרת להם להישאר במצב של רוגע וקליטה.
  • תיאוריית ההיקשרות: עבור ילדים צעירים, התחלה הדרגתית מאפשרת לחזק את הקשר בין הילד למחנך.ת. ה"ימים המדורגים" מאפשרים לילד ליצור היקשרות בטוחה עם הדמות החינוכית החדשה (בגנים לפעמים גם בנוכחות הוריו), מה שהופך את הפרידה הסופית לפחות מעוררת חרדה.
התחלה איטית – הוספת אלמנט אחד או שניים בכל פעם – מאפשרת לכולנו להישאר מווסתים. ילדים מרגישים בטוחים, מבוגרים חשים פחות מותשים, והאווירה בבית ובמוסד החינוכי נשארת הרמונית יותר.

על קצב ועל הריתמוס הייחודי בישראל

בחינוך וולדורף, הקצב הוא מרכזי. נשימה פנימה והחוצה, איזון בין פעילות למנוחה וכיבוד עונות השנה – כל אלה ועוד יוצרים אצל ילדים תחושת יציבות פנימית.

התחלה מדורגת של שנת הלימודים משקפת חוכמה זו. אין צורך להאיץ מיד. במקום זאת, אנחנו יכולים להתחיל עם פעילויות פשוטות - שירים, דקלומים, טיול בוקר, משחק או סיפור - כדי לבסס את הקשר ואת האווירה. ניתן לשלב שיעורים ופרויקטים בהדרגה, ולהתייחס לכל המהלך כאל מעשה אמנות מוקפד.

בישראל, התהליך הופך למאתגר עוד יותר, כיוון שהריתמוס של ימי הלימודים נקטע על ידי חגי תשרי. הביטוי הציני "אחרי החגים" טומן בחובו למעשה חוכמה עמוקה. הוא מכיר בכמה קשה לכולנו להתמודד עם שגרת החיים המקוטעת של חודש החגים. על ידי קבלת ה-"אחרי החגים" אנו מאפשרים לעצמנו להתאקלם לקצב החדש בצורה מותאמת, להימנע מעומס יתר וליצור הפסקה טבעית לפני החזרה במלוא המרץ לשגרה.

עצות למחנכים להתחלה מדורגת וברת ביצוע:

  • שבוע 1: התמקדו בקצב. עצבו את מעגל בוקר, שלבו סיפורים והתחברו מחדש למרחב הלמידה. שמרו על שיעורים קלילים ומשחקיים.

  • שבוע 2: הוסיפו בהדרגה שיעורי מקצוע. השתדלו לשמור על שעות הצהריים "נושמות" עם משחק חופשי, טיולים בטבע, עבודות יד או ציור.
  • שבוע 3: הטמיעו את המערכת המלאה, תוך מעקב אחר ההסתגלות של כולם.
התחלה מדורגת אינה חולשה, אלא חוכמה: בסיס יציב הוא תמיד הדרך הבטוחה ביותר לבנות עליו צמיחה מתמשכת.
במקום לקפוץ לריצת מרתון, עלינו להתחיל בהליכה נינוחה. היא תאפשר לנו למצוא את הקצב הנכון ולהבטיח שנוכל להמשיך לרוץ לאורך כל הדרך.
יש קשיים בהתאקלמות ההדרגתית - אבל בעוד אלו הם זמניים, הרווחים ארוכי הטווח הם עצומים.
בתוך המרוץ המטורף של החיים, הבחירה שלנו בקצב איטי ומדורג עבור הילדים היא מתנה יקרת ערך.

השראה: Slow Starts, Fewer Tears (yours *and* theirs)

יום חמישי, יולי 31, 2025

רלוונטיות האוריתמיה בימינו

כתבו: ירון זנבל ו-Gemini, יולי 2025

שיעורי האוריתמיה מהווים אבן יסוד בתוכנית הלימודים של בתי ספר ולדורף וההשקעה ניכרת בכל שיעור: מורה אוריתמיה מקצועי.ת, מחנכ.ת הכיתה ומלווה בפסנתר פועלים יחד, חדורים ומודעים היטב לערכו הרב של כל שיעור; במידה והשיעור היה מוצלח - התחושות הן אופוריות ונדמה כי חלקנו רגע נדיר; מופעי אוריתמיה של ילדי בית ספר הם אירועים מיוחדים ומרגשים, המהווים שיא של תהליך למידה והתפתחות ארוך, ומאפשרים להציג בפני הקהל את פירות העבודה העמוקה.

עם זאת, המציאות מגלה ששיעורי אוריתמיה הופכים מורכבים יותר לביצוע עבור ילדי היום, ובמיוחד ככל שהם מתבגרים. נראה כי ילדי ימינו פחות מחוברים לאמנות ייחודית וחדשנית זו.

מדוע נוצר הנתק הזה, והאם יש לאוריתמיה מקום אמיתי ורלוונטי* בעידן המודרני?

מופע אוריתמיה | בית חינוך אלומות

מדוע ילדים היום פחות מחוברים לאוריתמיה?

ישנן מספר סיבות שיכולות להסביר את חוסר החיבור של ילדים כיום לאוריתמיה:
  • ריבוי גירויים: בעידן המודרני, ילדים חשופים לריבוי גירויים ותכנים הדורשים פחות סבלנות ומציעים סיפוק מיידי. הם מבלים פחות זמן במשחק חופשי ויותר בפעילויות מובנות. אוריתמיה, הדורשת התמסרות, סבלנות וחיבור פנימי עמוק יותר לתנועה ולצורה, עשויה שלא להתאים לקצב המהיר ולצורך בגירויים מתמידים. בשל כך היכולת של ילדים כיום לחוש דרך תנועה בלב פתוח ולרצות לנוע לצורה היא לכל הפחות מוגבלת.
  • ציפייה ל"תמורה" מיידית: בעידן שבו הכול נמדד במונחים של יעילות, תפוקה וכישורים ניתנים לכימות (למשל, ציון במבחן, הסמכה מקצועית, מיומנות טכנולוגית), פעילויות שאינן מניבות "תוצר" מיידי או ברור נתפסות לעיתים כפחות חשובות או אף "בזבוז זמן". אוריתמיה, כאמנות תנועה המעודדת התפתחות אינטגרטיבית, רגשית ורוחנית ארוכת טווח, אינה מספקת מענה מיידי לשאלות כמו "מה זה ייתן לי בעתיד?" או "איך זה יעזור לי בקריירה?".
  • העדפה למיומנויות "קשות" על פני "רכות": בחברה המודרנית יש נטייה להעדיף פיתוח של מיומנויות "קשות" (Hard Skills) הנדרשות לשוק העבודה (כמו תכנות, ניתוח נתונים, שפות זרות) על פני מיומנויות "רכות" (Soft Skills) כמו ביטוי עצמי, יצירתיות, אינטליגנציה רגשית או מודעות גופנית. אוריתמיה עוסקת בעיקר במיומנויות הרכות, אשר חיוניות להתפתחות אנושית שלמה אך נתפסות לעיתים כפחות "פרקטיות" בטווח הקצר.
  • חוסר הבנה של התרומה ההוליסטית: לעיתים קרובות, הציבור הרחב, ואולי אף חלק מאנשי הצוות, אינו מבין את התרומה ההוליסטית והעמוקה של אוריתמיה להתפתחות הילד. היבטים כמו חיבור בין גוף לנפש, התפתחות רגשית ורוחנית, או טיפוח יצירתיות פנימית, אינם זוכים להערכה מספקת בעולם שדורש פתרונות מהירים ותועלת ברורה. לכן, התגובה "בשביל מה אני צריך ללמוד את זה?" משקפת חוסר הבנה של הערך המהותי, שאינו בהכרח תועלתני במובן המיידי.
  • תפיסה של נוקשות ואזוטריות: לעיתים, אוריתמיה עשויה להיתפס כ"אמנות אזוטרית" וכ-"סגורה ונוקשה". אם שיעורי האוריתמיה אינם מועברים בצורה מרתקת או שהם נתפסים כמגבילים, האוריתמיה עלולה להרתיע ילדים ולגרום לתחושת מחנק. תפיסה זו, הרואה באוריתמיה יותר אמנות מיסטית מאשר כלי פדגוגי או טיפולי, יכולה להרחיק את הילדים.
במקביל בל נשכח את הקושי הנובע מן האתגר המשמעותי במציאת אנשי מקצוע מיומנים (אוריתמיסטים), מה שמקשה על הטמעתה העקבית והאיכותית בבתי הספר.

האם יש לאוריתמיה מקום בעידן שלנו?

למרות האתגרים הללו, לאוריתמיה יש מקום חשוב ורלוונטי בעידן שלנו, והיא מציעה יתרונות רבים התואמים את הצרכים המתפתחים של ילדים כיום:
  • כלי להתפתחות הוליסטית ושְׁלוֹמוּת: אוריתמיה נחשבת לכלי אידיאלי להתפתחות עצמית. היא מסייעת בהשגת איזון והרמוניה בין הגוף, הנפש והרוח, ותורמת לחיזוק רווחת הילד, לטיפוח תחושותיו, יכולות הדמיון שלו וחייו הפנימיים. היא גם מקדמת איזון פנימי, שקט ומסייעת לילדים "לנשום" ולהיות מחוברים יותר לעצמם.
  • שיפור קואורדינציה וכישורים מוטוריים: שיעורי האוריתמיה מטפחים יציבה, איזון, קואורדינציה, חן וזריזות. הם יכולים לסייע בפיתוח מיומנויות מוטוריות גסות ועדינות, ובמיוחד יעילים עבור ילדים עם עיכובים התפתחותיים או ליקויים מוטוריים. אוריתמיה מחברת את כוחות החיים ומאפשרת תנועה הרמונית עם שירה, מוזיקה וקצב.
  • התפתחות חברתית ורגשית: אוריתמיה מקדמת אינטגרציה חברתית ושיתוף פעולה. היא מציעה אמצעי לא-מילולי לתקשורת, מעודדת ביטוי רגשי ומטפחת קשר עמוק יותר עם אחרים. בנוסף, היא תומכת בוויסות רגשי ויכולה לסייע בהפחתת חרדה ולחץ, ובכך מחזקת את הבריאות הנפשית של הילדים.
  • חיבור בין גוף לנפש ותמיכה בלמידה: האוריתמיה מסייעת לילדים לפתח מודעות עמוקה לגופם, מטפחת ביטחון עצמי והערכה עצמית, ומשלבת באופן הוליסטי תנועה, דיבור ומוזיקה לחווית למידה מקיפה ומקושרת. היא תומכת גם בחיזוק התפתחות השפה, המוזיקליות ויכולת ההקשבה, ומחזקת את כושר הריכוז. היא יוצרת אווירה הרמונית ואסתטית המחדשת ומחייה את הילד לקראת שאר המקצועות ביום הלימודים.

תפקיד מורי האוריתמיה בעידן המודרני

בפני מורי אוריתמיה וצוותי ההוראה עומד אתגר ותפקיד חשוב במיוחד בעידן הנוכחי:
  • הנגשה והתאמה: על המורים למצוא דרכים לייצר חיבור רלוונטי בין עקרונות האוריתמיה לבין עולמם של ילדי היום. זה דורש יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה, כדי להפוך את האמנות לנגישה, מרתקת ורלוונטית יותר עבור הדור הצעיר.
  • הדגשת היתרונות המעשיים: חשוב שמורי ולדורף ידגישו בפני הורים (ואולי תלמידים בכיתות הבוגרות יותר) את היתרונות המעשיים והמוחשיים של האוריתמיה, כמו שיפור קואורדינציה, ריכוז, ויסות רגשי וחיבור חברתי. בכך ניתן להציג את האוריתמיה לא רק כאמנות אזוטרית, אלא ככלי יעיל לתמיכה בהתפתחות הילד בעולם המודרני.
  • בניית גשר בין המסורת לחדשנות: על מורי האוריתמיה לשמר את עקרונות היסוד של האמנות, אך בו בזמן להיות פתוחים לשילוב אלמנטים חדשניים או להתאמת דרכי הוראה, שידברו אל עולמם של הילדים כיום ויעודדו את השתתפותם הפעילה.


למרות שאוריתמיה עשויה להיתקל באתגרי חיבור מצד ילדים מסוימים בשל סגנון החיים המודרני, יתרונותיה הרבים בתחומי ההתפתחות המוטורית, הרגשית, החברתית והרוחנית מצביעים על כך שיש לה מקום חשוב ורלוונטי בעידן שלנו, במיוחד בחינוך השואף לגישה הוליסטית להתפתחות הילד. תפקידם של מורי האוריתמיה וצוותי ההוראה הוא קריטי במציאת הדרכים להביא את האמנות הזו ללבם של ילדי היום.

מופע אוריתמיה כיתה ד', בית חינוך אלומות

מקורות
* כשמדברים על אמנות כמו אוריתמיה, הרלוונטיות קריטית כדי שילדים ירגישו שהיא מדברת אליהם ולא נתפסת כמשהו ארכאי או חסר תכלית. אם התלמידים לא יראו את הקשר בין מה שהם לומדים בשיעור לבין חייהם, צרכיהם או עולמם, הם יתקשו להתחבר.

יום שלישי, מאי 06, 2025

לְהַמְשִׁיךְ לִגְדֹּל

מנער מחשבות / שאול נפתלי
הַיּוֹם הִרְגַּשְׁתִּי
אֶת הַקָּצֶה שֶׁלִּי.
אֶת קְצֵה הַגֹּבַהּ.
קְצֵה הַכּוֹחַ.
קְצֵה הַשֵּׂכֶל.
בַּהַתְחָלָה נִבְהַלְתִּי.
וְאָז הֵבַנְתִּי.
זוֹ הַזְמָנָה.
לְהַמְשִׁיךְ לִגְדֹּל
הודעה ששלחתי להורי תלמידי כיתתי:
שלום רב,
בצער גדול על הילדים, על הפגיעה בכם ההורים, ועל מי מהקולגות שלי שיאלץ להחליף אותי, אני מודיע שאעדר מעתה ועד אשר המאבק המוצדק של המורים ישיג את מטרותיו, ועד אשר הפגיעה בנו תיפסק.
תודה למיכאל ליסק ואוהד בלוה שהעירו אותי. "אם לא תקום להיות אזרח, הם יעשו אותך נתין." (י.רוטבליט)

יום שבת, מרץ 15, 2025

התבגרות / Adolescence

"הרבה זמן לא היה מפגש טלוויזיוני כל כך נשגב של צורה ותוכן..."

אני אחרי צפיית בינג' במיני סדרה בריטית מטלטלת בנטפליקס בשם "התבגרות" Adolescence.
הסדרה שעוסקת במקרה בו נער בן 13 מואשם ברצח של בת כיתתו בנויה ב-4 פרקים שצולמו בואן שוט:
בפרק 1 מתוארת קליטתו של הנער החשוד במעצר, על כל הבירוקרטיה הכרוכה.
פרק 2 מתאר את החקירה המשטרתית ומספק הצצה ביקורתית על מערכת החינוך הציבורית, וכן על תופעת הבריונות ברשת (אותה אנו ככל הנראה ממש לא מבינים כמו גם לא את השפה בה "מדברים" המתבגרים).
פרק 3 הממגנט עוסק בהערכה פסיכולוגית שנעשית לנער החשוד.
ופרק 4 מתאר את ההשפעה ההרסנית והכואבת על בני המשפחה.
"האם אני טוב יותר?" תוהה האב בהשוואה בין ההורות שלו לבין זו של אביו.

מלווה את הסדרה פס קול מדוייק (כולל ביצוע יפייפה של מקהלת ילדים לשיר Fragile של סטינג).
וחותם את הסדרה רגע עצוב עצוב.

התבגרות. רשתות חברתיות. חינוך. הורות.
סדרה ששווה לראות.

יום שישי, מרץ 07, 2025

סק;ופ מו"פ: גיליונות מידעון "סקופ" של אגף מו"פ במשרד החינוך

סק;ופ, מגזין קצר, חדשני ומעורר השראה שמוציא מערך המו''פ, אגף מחקר ופיתוח, ניסויים ויוזמות.

גיליונות מידעון "סקופ" של אגף מו"פ במשרד החינוך:

  • ארגוני חינוך עתידיים - מוסדות המשלבים גמישות פדגוגית, קהילתיות וטכנולוגיה חדשנית לטיפוח בוגרים עצמאיים | Future Educational Organizations
  • תיקון - מִלּוּי הַפְּגָם אוֹ הַלִּקּוּי בְּדָבָר, הַחְזָרַת דָּבָר לְמַצָּבוֹ הַשָּׁלֵם אוֹ הַנָּכוֹן; שִׁנּוּי לְטוֹב, שִׁפּוּר, הַשְׁבָּחָה; שינוי מכוּון בדת או בחברה | Repair
  • בדידות - הרגשה סובייקטיבית של חוסר השתייכות | Loneliness
  • מגוון נוירולוגיוריאציות עצביות וקוגניטיביות המשפיעות על תפקודים מנטליים | Neurodiversity
  • שטויות - רעיון חסַר טַעם, טיפשוּת: שְׁטוּתִי | stupidity; nonsense; rubbish; rot
  • ביומימיקרי - חיקוי ולמידה מהטבע לפתרון בעיות | Biomimicry
  • בינה מלאכותית - ענף מחקר בין תחומי החותר להקנות למחשב יכולות חשיבה וביטוי הקרובות לאלו האנושיות | Artificial Intelligence (AI)
  • אֵנֶרְגִּיָּה: מֶרץ, פעילות, (בפיזיקה) כושר להפיק עבודה | Energy
  • אוּבּוּנטוּ: פילוסופיה אפריקאית הדוגלת בעיקרון ההדדיות והתלות ההדדית בין כל היצורים החיים, כולל בני האדם, בעלי החיים והסביבה. אובונטו מדגישה את החשיבות של חמלה, אחריות והתנהגות מוסרית כלפי הסביבה והחברה | Ubunto
  • מְצֻיָּנוּת: חתירה מתמדת להשגת הישגים ולמיצוי היכולת | Excellence
  • דפוס חשיבה מתפתח: האמונה שהיכולות והכישורים שלנו הם ברי שינוי, ושניתן לחזק ולשפר אותם בעזרת אימון והתמדה לאורך זמן | Growth Mindset
  • נְשִׁירָהנפילה של דבר מן המקום שהיה מחובר אליו | Fall, Dropout
  • תיעוד: איסוף תעודות ומסמכים בנושא מסוים או בנוגע למאורע כלשהו, קיטלוגם וסיכומם, ראיונות עם אנשים הקשורים לנושא או למאורע, הכנת החומר להצגה וכדומה | Documentation
  • סבלנות: אורך רוח; יכולת להמתין למשהו בלי להתייאש או להתפרץ, או היכולת להתמיד בדבר לאורך זמן | Patience
  • מעבר: פעולה שבה עוברים ממקום למקום; מִפנֶה, שינוי מן הישן לחדש או מתקופה לתקופה | Transition
  • הרגלים: מנהג שאדם התרגל אליו; פעולה שחוזרים עליה בקביעות | Habits
  • סדר: ארגון פנימי שיש בו שיטה או סימטרייה; מציאותם של דברים במקום המיוֹעד להם | Order, Organization
  • אקטיביזם (פְּעִילָנוּת): גישה הדוגלת בעשייה נמרצת ובמעורבות פעילה בעיקר כדי להביא שינוי בתחומים חברתיים ופוליטיים | Activism
  • פְּלַסְטִיק: חומר פלסטי המשמש תחליף לנייר או לבָּד | Plastic
  • משחק: פעולה לשם שעשוע | Play
  • שקר: אמירה שאינה נכונה ואינה נאמנה לעובדות ולמציאות ומכוּונת להטעות או להונות את הזולת | Lie
  • ליקוט: איסוף, בחירת דברים שונים לקובֶץ אֶחָד | Gathering, Picking
  • אומץ: נכונוּת לעשות מעשים קשים או מסוכנים | Courage
  • וואבי-סאבי: השקפת עולם המתרכזת בקבלת הארעיות וחוסר השלמות | Wabi-Sabi
  • אי־ודאות: מצב של היעדר ודאות, אחד הגורמים לספק. | Uncertainty
  • הפ(ו)גה: הַרְפָּיָה, גרימה לשחרור ממתח / הפסקה זמנית | Timeout
  • גבול: סוף, קצה, נקודה או קו שאין להגיע אל מעבר להם | Border
  • פחד: הרגשת חוסֶר אומֶץ לעמוד מול סַכנה | Fear
  • מְקוֹמִי: הַשַּׁיָּךְ לַמָּקוֹם, הָאָפְיָנִי לַמָּקוֹם, שֶׁהוּא כָּאן | Local
  • הקשבה: שמיעה מכוּוֶנת, נכוֹנוּת לשמוע | Attention
  • הכרת תודה: הודיה, הערכה; רגש המכיר בתועלת שהתקבלה או תתקבל, או הבעתו של רגש זה | Gratitude
  • שייכות: חיבור או קשר למישהו או למשהו; להיות חלק ממשהו, פרט מקבוצה | Beloging
  • חיבוק: כריכת זרוע אחת או שתיים מסביב למישהו/י, והחזקתו/ה קרוב לגוף | Hug
  • מֵחָדָשׁ: שוב, עוד פעם, מן ההתחלה | Anew, do over, from the beginning
גיליונות ישנים


אקו מו"פ
אקו 1: שלומות
אקו 2: בינה מלאכותיתnull

יום חמישי, ינואר 09, 2025

הפוך גוטה. הפוך*

די לסניפים! המהפכה הבנקאית-טכנולוגית שכשלה

לפני כ-20 שנים הייתי חבר בצוות גדול של אנשים שסייעו לבנק ישראלי מוכר לבסס מערכת בנקאית מתוקשבת. המטרה היתה להחליף את סניפי הבנק המסורתיים היקרים בתפעול, בסניף מתוקשב מהוקצע (Call center משודרג).
פיתחנו שגרות, אפליקציה, שיחות וידאו (עם בן אנוש) ושאר יישומים. 
הבנק השקיע במהלך הון עתק. שיווק אגרסיבי, והכל מתוך אמונה שזה המהלך שיסייע לבנק לגדול. ובדרך אפילו לחסוך בעלויות.
כעבור כמה שנים הבנק זנח כליל את המהלך העתידני וביצע לא פחות מאשר פליק פלאק לאחור. הוא חזר לטיפוח ושיווק של הבנקאות המסורתית, תוך חיזוק הסניפים ופרסום נרחב וגאה על הקשר האנושי האישי שלקוחות הבנק זוכים לו, וזאת בניגוד לבנקים האחרים שסוגרים עוד ועוד סניפים.
 התחרות הטכנולוגית בין הבנקים, שנמשכה מספר שנים, הותמרה בהדרגה בתחרות על היחס האנושי האישי שהבנקים מעניקים ללקוחותיהם, מחתירה להפחתת הקשר האנושי, עברו הבנקים כולם להעצמתו ושיווקו כנקודת היתרון שלהם וכאמצעי למשיכת לקוחות חדשים.  "זה הנייד שלי" הגדיל בנק מסוים ופרסם לאחרונה את האפשרות ליצירת קשר ישיר עם מנהלי סניפיו😮

המהפכה הטכנולוגית במערכת החינוך

מערכת החינוך הישראלית משקיעה רבות בניסיון לשמור על איכות ההוראה ועל הרלבנטיות שלה במציאות הטכנולוגית המתפתחת. כדי לשמור על קשב הילדים המתפזר אנו משלבים בשיעורים מזה שנים מצגות, סרטונים, לוחות חכמים ושאר גאדג'טים. מורים משתלמים ומשביחים את האורינות הדיגיטלית שלהם בהכשרות שונות.
המאמץ הזה הוא סיזיפי במהותו - התלמידים, אנשי המחר, תמיד יהיו מהירים ואוריינים טכנולוגית מאתנו המורים. אך המהלך אינו מוכיח עצמו גם בהיבט של הידע והכישורים של התלמידים, והראיה לכך - הישגי תלמידי ישראל כפי שהשתקפו במחקרים העולמיים המשווים העדכניים רק הולכים ומתדרדרים.
הנהגת המערכת החינוכית בישראל פועלת בקדחתנות כדי למצוא פתרונות לאתגרים אלה והטמעת הבינה המלאכותית נדמית כיום כמרכיב קריטי להצלחה. ואכן, הבינה המלאכותית מביאה עימה מתנות ויתרונות לרוב וקשה שלא להתפעל מיכולותיה ומתוצרייה המובאים לבריאה במהירות וביעילות שיא. שילוב הבינה מלאכותית עשוי אף לפתור מצוקה נוספת של המערכת החינוכית הישראלית והיא היעדר כוחות הוראה. אין מספיק מורים אז אולי... נחליף אותם בבוטים מוכשרים דוברי עברית!

רגע רגע... לא למדנו דבר מהנסיון של המערכת הבנקאית?

מקרה הבוחן של מערכת גדולה וחזקה כמו המערכת הבנקאית צריך לעמוד מול עיניהם של קברניטי המערכת החינוכית בישראל וללמדם - ריצת האמוק אל עבר יישומי ה AI היא ניסיון נואל לפתור את תחלואי המערכת מבלי להבין כי הכשל אינו טמון בדרך אלא דווקא במהות - בהבנת עצם תפקידה של המערכת החינוכית בימינו.

חיברות ותקשורת: אבני הבניין של החינוך

חיברות ותקשורת הם שני מרכיבים מרכזיים הנמצאים בליבת תפקידו של ביה"ס. בית הספר (או "בית הקשר" כפי שמכנה אותו אליה אלון מנהל בי"ס זומר האנתרופוסופי בר"ג), צריך להוות חממה חברתית, בית גידול לבני אדם מתפתחים המאפשר ומזמן להם אינטראקציות אנושיות, בינם לבין חבריהם בני גילם ובינם ובין המורים, "שגרירי" המבוגרים.

מערכת החינוך: חזרה לשורשים

בימינו, בעידן הטכנולוגי ששוטף אותנו מכל עבר, על מורי בתי הספר לצמצם את חדירת הטכנולוגיה ולהעצים דווקא את המחווה והחוויה החברתית-רגשית אותה רק הם יכולים להעניק לתלמידיהם. כל ביה"ס יכול ומוטב שיעניק לילדים 5-6 שעות שקטות מטכנולוגיה מדי יום, בהם יתאפשר קשר, משחק, שיח ולימוד משותף של בני אדם.
בתי הספר צריכים לבסס את תפקידם החדש-ישן, כמוסדות אשר מפגישים בני אדם צעירים עם בני גילם ועם מבוגרים המהווים עבורם מודל להתפתחות, ומסייעים בהתפתחותם האנושית השלמה - גופנית-רגשית-מחשבתית.
בעבודה נכונה כל בתי הספר, לא רק בתי הספר הייחודיים, יכולים להפוך למרחב של ריפוי, של יצירת קשרים מעמיקים, מקום שבו ילדים, הורים ומורים צומחים יחד מתוך התבוננות, הקשבה ושותפות אמיתית. 

AI טוב או רע לבתי הספר?

בשונה מהטמעת שידורי הטלויזיה החינוכית לפני כ-50 שנים, טכנולוגיית ה AI המתפתחת, עשויה באמת (אולי) להיות הגואל לגבי רמת הידע וההישגים במקצוע זה או אחר. אולי אפילו בכולם.
אבל... היא לבטח לא תאפשר לנו לבנות ולבסס חברה אנושית מתקשרת, ערכית ומוסרית. אם כבר היא רק תחליש את התקשורת האנושית ואת המארג החברתי האנושי העדין, עליו יש להגן ואותו יש לטפח (חשבו לדוגמה על ההשפעה העתידית שעלולה להיות לאופן כתיבת הפרומפטים על התקשורת האנושית - תקשורת חומרית, תאבת ידע, מנצלת, בלשון ציווי). 

אז מה עושים?

על המורים ללמוד ולהכיר את הכלים הטכנולוגיים החדשים, בדגש על אלו האמינים והמהימנים יותר (כמו NotebookLM המבסס עבודתו על מקורות שאנו מספקים לו), וזאת כדי לטפח את אורינותם הטכנולוגית וכדי לרתום את אותם כלים לשיפור הוראתם - הכלים הטכנולוגים בהחלט יכולים להעמיק, להעשיר ולגוון את ההוראה, וכן לפנות מזמנם של המורים לפעילויות אנושיות אחרות (לדוגמה, במקום לסכם מספר מקורות לקראת שיעור, אפשר לתכנן פעילות חוץ משמעותית).
ומה מול הילדים? הטמעת הבינה המלאכותית במערכת החינוכית מוטב שתעשה בשׂוֹם שֵׂכֶל. היא צריכה להיות משלימה ולא מחליפה את האינטראקציה האנושית והיא צריכה להינתן במינונים ובגילאים המתאימים בכל בתי הספר ולא רק בבתי הספר הייחודיים: על התלמידים הצעירים בגנים ובבתי ספר היסודיים יש להגן מכל חשיפה מוגזמת לכלים הטכנולוגיים;
בכל הגילאים חשוב להקדיש את מירב הזמן המשותף לפעילות אנושית חברתית, שיחה בקבוצות, משחק משותף, יצירה, נגינה, שירה ופרויקטים קבוצתיים שדורשים שיתוף פעולה ותקשורת.
בגילאים הבוגרים (תלמידי תיכון) ניתן ומומלץ לחשוף וללמוד יחד כלים חדשים, תוך טיפוח המיומנויות שאלו מזמנות, ובמקביל לשכלל את כישורי החשיבה הבקורתית והאתיקה.

*כותרת המאמר "הפוך גוטה, הפוך!" על שום מה?

באופן מטפורי, אותה גלגלת שאוחז גוּטֶה בסרט האלמותי "מציצים" מייצגת את ה-AI. ברצותו, גוּטֶה (מערכת החינוך), יניף את אלטמן הקטן (כמייצג של כל הילדים) אל חברת בני האדם המאירה, וברצותו ישקיע אותו עד צוואר ב'בור' הטכנולוגי. . מציצים - הפוך גוטה

העמקה

נתתי ל NotebookLM לקרוא את המאמר שכתבתי, וזה הפודקאסט שהוא יצר בהשראתו
Listen to NotebookLM's deepdive podcast

השראה

בית ספר כבית-קשר, אליה אלון, מפגש פתוח מבית כלים שלובים

יום שלישי, נובמבר 19, 2024

ישראל. אפריקה שלי.

ישראל. אפריקה שלי.

https://www.youtube.com/watch?v=BwHurmIY0jU&

"... פתאום הרגשתי שאני באפריקה, שאני עולם שלישי. המצב פה קשה שחיתות איומה במקומות הכי מסוכנים, הזנחה אדירה של השכבות החלשות ומדינה שקורסת תחת כל שינוי מזג האוויר. אנחנו מדינת עולם שלישי בהמון מובנים..."
גלעד כהנא, נובמבר 2015