ליהוק בהצגות ולדורף | ירון זנבל

Intuition & Intelligence: השילוב בין אינטואיציות ובינת המחנך ובין יכולות AI בליהוק הצגות כיתה

הצגת הכיתה בחינוך ולדורף מוגדרת כשיא הפעילות החינוכית של בית הספר והיא מהווה כור היתוך יצירתי, רגשי וחברתי. בהיותה תהליך מורכב, היא מטילה עומס על המחנכים וצוות ביה"ס. בלב הלחץ הזה ניצבת משימת הליהוק, המחייבת הכרעה פדגוגית מדויקת. מאמר זה מציע פתרון פורץ דרך: שילוב האינטואיציה האנושית והעקרונות הליהוק עם תמיכה אנליטית מונעת-AI, המספקת עוגן אובייקטיבי להחלטות קשות וכמו כן עשויה להפחית את הנטל הלוגיסטי.

הצגת כיתה כשיא חינוכי

הצגת הכיתה בחינוך ולדורף היא אירוע חינוכי, חברתי ואמנותי המביא לשיא את הפעילות החינוכית של בית הספר [1, 2]. הצגות אלו מהוות דרמה פדגוגית, שמטרתה חורגת מביצוע אמנותי גרידא; הדרמה משמשת כלי עזר למחנך בפיתוח מיומנויות ויכולות אצל התלמידים, חיזוק תחושת הישות הכיתתית והתלות ההדדית [3], ובהעצמת היצירתיות. רדולף שטיינר הציע: "לא מבחנים כי אם הצגות" [1,4] , כיוון שההצגה היא "מבחן אמיתי, מבחן של הוויה, של נוכחות" [1]. ההצגה משלבת כמעט את כל תחומי הלימוד, כולל עבודת הדיבור, המוזיקה, האוריתמיה, הנגרות והציור.

העבודה על הצגת הכיתה בחינוך ולדורף היא אינטנסיבית ביותר. האינטנסיביות כה גבוהה עד כי העבודה עשויה להתבצע מעבר לשעות בית הספר בימים מסוימים, לעיתים עד שעות הערב, ובמקרי הצורך עובדים אף בסוף השבוע. תהליך זה דוחף את התלמידים לקצה גבול יכולתם [1, 2]. 

העומס על המחנכים

במקביל, הפקת ההצגה דורשת מאמצים אדירים והתגייסות של המחנך, הבימאי.ת, המורה למוזיקה, ההורים ואנשי צוות נוספים. המחנכים נדרשים להיות יתד איתנה ויציבה ולשמש כ"רב חובל" המלווה את התלמידים בהתמודדות עם מצבי לחץ, סערות ואתגרים רגשיים. העומס מתעצם לאור השאיפה הלא צנועה לשלמות בהיבטים החיצוניים של ההפקה כגון תפאורה מושלמת, שאיפה שעלולה להזניח את הגרעין הפנימי המרפא של התהליך [1, 2, 5]. 

עקרונות הליהוק הפדגוגי

ליהוק התפקידים הוא משימה מורכבת, והשיקולים החינוכיים חשובים יותר מהשיקולים האמנותיים. המחנך, שמכיר את התלמידים לעומק, הוא זה שמוביל את ההחלטה הפדגוגית [2].

1. דומה בדומה, או דומה בשונה [1, 2]:

   • דומה בשונה (נגד כיוון הפרווה): המחנך עשוי לבחור לתת תפקיד המבוסס על קושי פנימי או צורך של הילד כדי "למתוח" את יכולותיו. לדוגמה, לתת לתלמיד ביישן תפקיד מרכזי כדי לבנות בו ביטחון עצמי. כניסה לדמות שונה מהאישיות המוכרת יכולה להיות חוויה מאד משחררת ולאזן נטיות חד-צדדיות.
   • דומה בדומה (עם כיוון הפרווה): תלמיד המגלם דמות הדומה לו יכול "ללמוד להכיר את עצמו טוב יותר" באופן אובייקטיבי.
   • ההכרעה: אין תשובה חד משמעית לשיקול זה, ויש לשקול כל מקרה לגופו.

2. שוויון והשתתפות כיתתית מלאה:

   • מעורבות מלאה: כל תלמיד צפוי לקחת חלק. בתוך הצגה אנחנו בונים יכולת קהילתית, ונוצרת נשיאה משותפת של המשימה הכיתתית.
   • לא לטפח כוכבות: הליהוק נועד לא לטפח כוכבות אלא ליצור חוויה חברתית.
   • פיצול תפקידים: תפקידים מרכזיים מגולמים לרוב, על ידי כמה שחקנים שמתחלפים במהלך ההצגה, כדי לשמור על שוויוניות יחסית ולשרת כמה טיפוסים.
   • "הרגע שלו": ליהוק טוב מבטיח שלכל תלמיד יש 'את הרגע שלו' – לפחות רגע אחד שהוא במרכז ההתרחשות הבימתית.

הנתיב הטכנולוגי: תמיכת AI בהחלטת הליהוק

אף על פי שליבת הליהוק בחינוך ולדורף נשענת על ההיכרות העמוקה והאינטואיציה האנושית של המחנך, ניתן לשלב כלים טכנולוגיים כדי לתמוך בצוות ולהפחית את העומס הרב שנובע מהמורכבות הלוגיסטית והרגשית של הפרויקט. שילוב AI וניתוח נתונים אינו מחליף את ההכרעה הפדגוגית, אלא משמש כעוגן אנליטי אובייקטיבי.

שימוש מוצע בטכנולוגיה:
לאחר קיום שיח אישי מובנה או הרצת שאלון אישי, יכול המורה לבנות בסיס נתונים שישמש את ישומי ה-AI לניתוח. בשיח/שאלון אפשר לשאול להעדפת התלמיד לסוג תפקיד (מרכזי או משני), לאופי דמות נבחרת, כמות טקסט שיש לשנן, דמות שאינו רוצה לגלם וכולי. אפשר גם להוסיף אפיונים של הילד בעיני המחנך, לדוגמה: הטמפרמנט, רגיש, בעל קול צלול ובריא, נוכחות כריזמטית.
את כל הנתונים מרוכזים בטבלת נתונים, ובעזרתה אפשר לדייק בחירות והעדפות.

דוגמאות לתובנות שה-AI יכול לסייע בהן:

1. תמיכה בהעדפת התלמיד:
   על בסיס הנתונים ניתן לזהות אם התלמיד בחר את הדמות/יות באופן מושכל - זאת על ידי מיפוי טיב הקשר (הקורלציה) בין בחירת הדמות שהתלמיד ביקש לגלם לבין שאר הנתונים. לדוגמה, תלמיד רוצה לגלם דמות מרכזית, ואכן מצהיר שהוא רוצה טקסטים ארוכים ונוכחות ממושכת על הבמה. הדבר יחזק את הבחירה של התלמיד, יעיד על כך שהוא שלם ועיקבי עם בחירתו.

2. תמיכה בהחלטה הפדגוגית:

   • על בסיס הנתונים שנאספו ניתן למפות את הפערים בין רצון התלמיד לבין הצורך הפדגוגי (במיוחד כאשר המחנך בוחר בליהוק "נגד כיוון הפרווה").
   • ניתוח זה יכול לחזק את האמונה של הצוות בבחירתו ולשמש כלי להצדקת ההחלטה החינוכית העמוקה (מתוך מטרה לריפוי או צמיחה), גם אם היא נוגדת את העדפת התלמיד.

3. הקלת עומס לוגיסטי ואדמיניסטרטיבי:

   • כלי AI יכולים לחסוך שעות עבודה רבות בכך שהם מבצעים ניתוח טקסטואלי, כגון ספירת מילים מדויקת לכל תפקיד (להבטחת שוויוניות בנטל שינון הטקסט).
     
     
     
     
     
   • טכנולוגיה יכולה להפיק רשימות מלאות של אביזרים ותפאורה נדרשת מתוך התסריט וכן למפות תפקידים לפי סצנה/תמונה, כדי למנוע סתירות בליהוק המפוצל. 
     
     
     
     
     
     
     

הקלה לוגיסטית זו מאפשרת למחנך לפנות את עצמו להתמקד בגרעין הפנימי המרפא והאמנותי של התהליך, לשיח ולתמיכה בילדים.

סיכום: Intuition & Intelligence - ליהוק נתמך AI

העבודה על הצגת הכיתה בולדורף היא כור היתוך רגשי וחברתי, שיוצר עבור התלמידים אפשרויות והזדמנויות רבות לגילוי עצמי, לביטוי ולהגשמה. מתוך ההכרה בעומס הרב המוטל על המחנכים ובמורכבות הליהוק הפדגוגי, שילוב תומך של טכנולוגיה בניהול הפרויקט יכול לחזק את הצוות החינוכי. על ידי הפחתת הנטל הלוגיסטי ומתן עוגן אנליטי נוסף להחלטות קשות, הופכת הטכנולוגיה לכלי עזר המאפשר למחנך להתמקד בליווי האנושי של כל תלמיד בתהליך הצמיחה המאתגר הזה.

---

רשימת מקורות

1. רוני פינקרפלד. "ההצגה חייבת להמשיך" (אדם עולם, קיץ 2012).
2. זיו רייטר. "כיצד תומך תהליך ההצגה בכיתה י' בחינוך ולדורף בהתפתחות הילד" (עבודה סמינריונית, 2019).
3. גלעד גולדשמידט ואסתר נפתלי. "מקומם ומשמעותם של לימודי הדרמה וההצגות בהכשרת המורים ברוח חינוך ולדורף" (במעגלי חינוך, 2020).
4. איתן בלום וליאת יוספסברג בן-יהושע. "תיאטרון לחינוך תיאטרון באמצעות חינוך" (מכון מופ"ת, משרד החינוך, 2022).
5. בית ספר תמר, הוד השרון. "תקופת הצגה, כל מה שרציתם לדעת".

איך לקבל החלטת גורל | ירון זנבל

כאשר אנו מזהים קושי או צורך בשינוי, והפתרון כרוך בבחירה בין חלופות – אנו עומדים בפני הצורך לקבל החלטה. אנו נדרשים לקבל החלטות פעמים רבות במהלך חיינו - לצד החלטות שגרתיות ויום יומיות כמו בחירה של מה ללבוש, או מה לאכול, חלק מההחלטות שאנו נדרשים לקבל הן החלטות גורליות, כאלה שישנו את מהלך חיינו.

קבלת החלטות גורל אינה פשוטה והיא לעיתים עשויה להטריד אותנו ולהדיר שינה מעיננו. באמצעות שילוב כוח החשיבה, עומק הרגש ומתנות עולם הרוח, ניתן להגיע להכרעות מיטביות.

אני מקבל את ההחלטה! האומנם?!

האם האדם באמת אדון למעשיו – האם יש בידיו הכוח לשנות את גורלו ולכוון את מסלול חייו?

כבר בביטוי "החלטת גורל" טמונה התובנה כי מעבר לבחירה האישית פועל גורם נסתר – יד נעלמה, אלוהית או קוסמית – המכוונת את צעדינו ומעניקה להכרעה נופך של משמעות עמוקה.

בחירה חופשית היא ההשקפה שהאדם עצמו קובע לו מרצונו החופשי ולפי בחירתו את דרכיו ומעשיו בחיים. זוהי עמדה פילוסופית ודתית מרכזית, המבוססת על ההבנה שהאדם נושא באחריות למעשיו, ויכול לבחור בין טוב לרע, לשנות את חייו ולהשתפר. גישה זו אינה שוללת השפעות חיצוניות או פנימיות, אך גורסת שהן אינן מכתיבות לחלוטין את עתידו של האדם, ושהוא נשאר בעל השפעה רבה על חייו.

בניגוד לרעיון הבחירה החופשית עומדת ההשקפה הדטרמיניסטית שגורל האדם קבוע מראש, הרואה את האדם כמי שנשלט על ידי כוח עליון חיצוני, אשר קובע את התנהגותו וגוזר את גורלו של האדם. 

לכאורה יש ניגוד בין ההשקפות, אך לפי האנתרופוסופיה, אין סתירה בין קארמה (חוקי גורל ופעולה ותגובה) לבין בחירה חופשית; האדם מונע על ידי השפעות קארמתיות, אך הוא בעל בחירה חופשית להתייחס אליהן ולהתפתח דרכן, ובכך ליצור את גורלו העתידי. קארמה אינה מחסום בלתי נמנע, אלא קרקע לפעולה, והבחירה היא הכוח המאפשר לאדם לעצב את תגובותיו ואת מסלול התפתחותו הרוחנית.
יפה לראות שהמונח "החלטת גורל" עצמו משלב את הרעיון של גורל – כוח חיצוני או אלוהי המכוון את האירועים – עם תהליך קבלת החלטות.

האשליה של בחירה עצמונית

כשמדובר בקבלת החלטות בחיינו, נדמה לנו שאנחנו בשליטה ושאנחנו לבדנו מקבלים את ההחלטה.
מתברר כי גם כאשר אנו מחזיקים בגישה שלפיה לאדם יש בחירה חופשית והחלטותיו הן שקובעות את מהלך חייו, עדיין יש גורמים נוספים או בלתי צפויים שעשויים להשפיע, בינהם:

• רגש מתעתע
  בין אם נרצה בכך בין אם לאו, החלטותינו מבוססות על רגש. המנגנון הרגשי שהתפתח במהלך מיליוני שנות אבולוציה שירת אותה נאמנה ואיפשר לנו לקבל החלטות מהירות. מנגנון זה אמנם יעיל לחיים בטבע הפראי, אבל לא "תוכנת" להתמודד עם סוגי ההחלטות שעמן אנו נאלצים להתמודד כיום והתוצאות בהרבה מקרים בעייתיות.
  לדוגמה, בדילמה של האם אדם מושחת יכול להיות מנהיג טוב, במקום לענות לעצמנו על שאלת המנהיגות, אנו מערבים רגש ושואלים עצמנו כמה אנו מחבבים או סולדים את האדם.
• לחץ חברתי
  כיצור חברתי, אנחנו לא לבד בקבלת ההחלטות, ולאנשים אחרים יש השפעה גדולה על הבחירות שלנו. לחץ חברתי הוא מצב שבו אדם מושפע מהחברים או מהסביבה שלו ופועל כמו כולם כדי להשתלב ולהתקבל בקבוצה. הוא בולט במיוחד בגיל ההתבגרות, כששייכות לקבוצה חשובה מאוד, אך קיים במידה מסוימת בכל שלב בחיים.

https://www.youtube.com/watch?v=IXNyOdMCBww&t

• שיווק
  שיווק משפיע על קבלת החלטות בכך שהוא מעצב את הדרך שבה אנו תופסים רעיונות, בחירות או אנשים, יוצר רגשות ורצונות, ומכוון אותנו לבחור באפשרות מסוימת — לעיתים בלי שנהיה מודעים לכך.
  טברסקי וכהנמן הראו כי קבלת החלטות מושפעת גם מהדרך שבה מוצג המידע. אפקט המסגור (Framing effect) מתאר את הנטייה להגיע לבחירות שונות כתוצאה מהאופן שבו מנוסחת השאלה. כשנציג את אותה בעיה בניסוח שונה, אנו נקבל תשובות שונות בתכלית.
• אי רציונאליות
  אנו חיים באשליה שאנחנו מקבלים החלטות נבונות ורציונליות. אך האופן שבו אנו מעבדים מידע הוא לא רציונלי ויש מספר גורמים שמשפיעים על ההחלטות שלנו. הכלכלן ההתנהגותי דן אריאלי, מחבר הספר "לא רציונאלי ולא במקרה", משתמש באשליות אופטיות קלאסיות ובממצאי המחקר המנוגדים לאינטואיצה שלו עצמו בכדי להראות שאנחנו לא רציונאליים כפי שאנו חושבים שאנחנו כאשר אנו מקבלים החלטות.

https://www.youtube.com/watch?v=k9xaUEPqR8s&t=140s

כיצד לקבל החלטה טובה, זאת השאלה!

כדי להתגבר על הכשלים וההטיות ולהגיע להכרעות מיטביות, יש לנקוט בתהליך שקול ומאוזן בו נערב הן את הראש (כוח החשיבה), הן את הרגש (בינת הלב) והן את עולמות הרוח (השראה).

שלב ראשון: להחליט עם הראש

בשלב זה חושבים על כל החלופות בצורה שכלתנית 'קרה'. לפי פרמטרים מוגדרים. בכלל זה גם שומעים לעצות של אחר משמעותי כמו ההורים, או חברים (למרות שכל אחד מאתנו הוא שונה. מה שטוב למישהו אחד, עשוי לא להתאים לך). התהליך השכלתני לקבלת החלטות מורכב מחמישה שלבים:

1. קביעת המטרות
   נקודת המוצא בתהליך נכון של קבלת החלטות היא קביעת המטרה. יש להקדיש מחשבה לבירור המטרה, לדעת מה חשוב לנו באמת.
   
2. בחינת האפשרויות
   מגוון האפשרויות (הדרכים להשגת המטרה) יעזור לנו לבדוק סדרי עדיפויות, לראות את הבעיה בצורה כוללת ובפרופורציות הנכונות. חשוב לבדוק כמה שיותר אפשרויות, כי מכאן תצמח ההחלטה.
   אין להיחפז, אין לבחור באפשרות הראשונה כיוון שהיא נראית כמשרתת בצורה הכי טובה את המטרה, יש "לקחת את הזמן" כדי לא לגלות מאוחר מדי, שהחמצנו את האפשרות הטובה ביותר. בין האפשרויות השונות כדאי לחשוב גם על האפשרות שלא להחליט. אם זאת תהיה ההחלטה, זה יקרה כמובן רק אחרי תהליך מסודר.
3. איסוף העובדות
   בשלב זה אנו בודקים כל אפשרות לאור העובדות הידועות לנו ואשר נאסוף. יש לדאוג לרכוש את כל הידע הדרוש לצורך קבלת החלטות מושכלות. ככל שיהיה בידינו יותר מידע על כל אפשרות, כך נבהיר אותה טוב יותר לעצמנו ונוכל לשקול אותה בצורה יותר מאוזנת.
4. שקילת התוצאות
   בשלב זה נבחן כל חלופה על פי השלכותיה האפשריות – הן החיוביות והן השליליות. זה הזמן לחשוב אילו תוצאות יהיו מועילות במיוחד, אילו פחות רצויות, ואיזו בחירה עשויה להשפיע בצורה המשמעותית ביותר על הדרך שנבחר.
5. בדיקה מחדש
   שלב זה הוא האחרון בתהליך קבלת ההחלטות. יש לעבור שוב על כל התהליך, לשים לב אם נוספו נתונים חדשים, אם חלו שינויים בהערכה וכולי.

נוח לארגן את עבודת ה"ראש" בטבלה בה נותנים לכל אחד מהפרמטרים ניקוד. בסוף סוכמים כמה נקודות קיבלה כל אפשרות וזו שקיבלה את מירב הנקודות, נבחרה.

	חלופה 1	חלופה 2	חלופה 3
תחום להשוואה
תחום להשוואה
...

אך האם ה"ראש" מספיק לקבלת החלטה? כאשר מתקבלת תוצאה שכלתנית של ה'ראש' בלבד, היא עשויה לעיתים לאכזב ולסתור את ה'קול הפנימי', מה שמדגיש את הצורך הבלתי נמנע של אימות רגשי של ההחלטה.

שלב שני: להחליט עם הרגש

עולם הרגש עשוי לעיתים להיות רלבנטי ביותר לקבלת החלטה ועבודה מודעת עימו תסייע לקבל החלטה אותנטית. כדי לשלב רגש בתהליך קבלת ההחלטות יש לחקור את התחושות לעומק, לזהות ערכים אישיים המושפעים מההחלטה, ולהבין את מקור הרגשות. אחת מהדרכים הפרקטיות לעשות זאת היא לדמיין את העתיד בבחירה בכל אחת מהחלופות האפשריות, בדגש על "איך זה ירגיש?".
לדוגמה: לבני נוער המתלבטים בבחירה בין בתי ספר שונים יעזור לדמיין איך ירגישו בכל אחד מבתי הספר בעוד חודש או חצי שנה. "העלאת התמונה" בדמיון והשאלה "איך ארגיש?" מערבות את עולם הרגש בהחלטה.

Follow your heart but take your brain...

על אף היותו כלי משמעותי ובעל חשיבות רבה, הסכנה בקבלת החלטה לפי הרגש לבדו תלויה באופיו הבלתי רציונלי, שעלול להוביל אותנו להחלטות שגויות או בלתי סבירות. 

שלב שלישי: להחליט עם הרוח

השלב השלישי והאינטגרלי בתהליך קבלת ההחלטות הוא הפנייה לרוח, לאינטואיצה. אין הכוונה לתחושת בטן מיידית, אלא לאותה בִּינַת לֵּב, אותה יְדִיעָה בִּלְתִּי אֶמְצָעִית (ולפעמים פתאומית) שחודרת לְנִשְׁמַת הַדְּבָרִים מִתּוֹךְ הֶאָרָה פְּנִימִית. על מנת לאפשר לחוכמה פנימית זו להתגבש, מומלץ בתהליך המעשי לא לקבל את ההחלטה מיד אלא "לישון על זה" - כלומר לתת למחשבות ולרגשות לעבוד ברקע, ולקום בבוקר עם ראיה ברורה של הדברים. האינטואציות שבאות לנו בלילה מאוד חשובות בקבלת החלטות. עם זאת, חיוני לזכור כי האינטואיציה עלולה "להיות מתעתעת", ולכן יש לבדוק אותה באופן לוגי ושיטתי לאחר שההחלטה התקבלה אינטואיטיבית. דוגמה לבעייתיות זו היא כאשר אנו מקבלים החלטה מראש (אולי אינטואיטיבית) ואז מכוונים את כל תהליך איסוף העובדות והחלופות המסודר כדי לתמוך בהחלטה שכבר קיבלנו מראש. לכן, השלב האינטואיטיבי צריך להיות שלב שבו האיזון בין ה'ראש' לבין ה'בטן' מאפשר להשראה עמוקה יותר לעלות.

להחלטה אין כל משמעות ללא ביצוע. לאחר שהשלמנו את כל התהליך, וערבנו את החשיבה, הרגש והרוח - עלינו לערב גם את כוחות הרצון, ולפעול בהתאם להחלטה. 

טעויות בקבלת החלטות

ואחרי שחשבנו, והרגשנו, וחלמנו את ההחלטה, עדיין - יתכן וטעינו בקבלתה. הסיבות לביצוע טעות בקבלת החלטה מגוונות ובין השאר ניתן למנות את הסיבות הבאות:

• קבלת החלטות חשובות בחיפזון (פזיזות) אינה מאפשרת בחינה יסודית של האפשרויות
• בשלב קביעת המטרות אנחנו לא מבהירים את התוצאות הרצויות והשיקולים שינחו אותנו בבחירת החלופה המיטבית.
• בשלב בחינת האפשרויות אנחנו לא מכינים מספר חלופות לבחינה.
• אנחנו עלולים להסתמך על מקורות חלקיים או לא אמינים.
• לעיתים אנו נותנים משקל יתר לדיעה של אדם אחר (לחץ חברתי).
• תופעה נפוצה היא שאנו למעשה מקבלים החלטה מראש (אולי אינטואיטיבית), ואז כל התהליך המסודר שאנחנו מבצעים מוטה ההחלטה שקיבלנו. כל הנתונים שנאסוף בשלב איסוף העובדות והחלופות שנציג יותאמו כדי לתמוך בהחלטה שכבר קיבלנו מראש.
• בשלב שקילת התוצאות אנו מכריעים רק ע"פ תוצאות בטווח הקצר ומתעלמים מההשפעה בטווח הארוך או שאנחנו מערבים פחדים וחסמים אישיים: פחד מכשלון, פחד ממה יגידו אחרים על ההחלטה, פחד משינויים וכולי. ייתכן שגם נתחשב באילוצים "לא אמיתיים" (אילוצי סרק).
• אנו נמנעים מלקחת החלטה - להימנע מהחלטה זה החלטה לא להחליט וחבל על כל ההשקעה באיסוף הנתונים והחלופות.

לאחר קבלת החלטה שגויה, חשוב לקחת רגע להירגע ולעבד את הרגשות, ולאחר מכן לנתח את המצב: לזהות את ההתנהגויות והמחשבות שגרמו להחלטה, לחפש למידה מהטעות, לנסות להבין מה ניתן לשנות או לתקן, ולגשת להחלטה הבאה בגישה חיובית יותר. 

מצד שני... מחקרים בפסיכולוגיה מראים שרובנו נוטים ל"הטיית האישוש" – כלומר, לחפש הוכחות שתומכות בהחלטות שלנו גם כשהן לא טובות, רק כדי לא להודות שטעינו. 

מקורות

• בחירה חופשית ביהדות | גשר מפעלים חינוכיים
• קבלת החלטות ושימוש בידע | פרופ' עמירם רביב וד"ר עדנה כצנלסון
• האם אדם מושחת יכול להיות מנהיג טוב? | לירז מרגלית
• האם בקרוב רובוטים יוכלו לקבל את ההחלטות הקשות עבורנו? | לירז מרגלית
• על הפרשנות הביוגרפית בהתייחסות לקארמה של האדם | אורנה בן דור
• האהבה אל החירות | מוריס איטח