התבוננות בילד: פרקטיקה של הכרה וריפוי

מהי ההתבוננות?

ההתבוננות בילד היא פרקטיקה פנומנולוגית-רפלקטיבית ושיטה טיפולית המעוגנת בתורתו הביוגרפית-התפתחותית של רודולף שטיינר.

בחדר המורים, התבוננות בילד הוא טכניקה ייחודית שבה הילד הופך למוקד העניין של כל צוות המורים. מטרתה להשיג הכרה מעמיקה של מהות הילד וליצור מגע עם ישותו הייחודית הנמצאת בתהליך התגשמות.
המורים לומדים לקרוא את הטמפרמנט, התנועות והביוגרפיה של הילד. באמצעות קריאה זו, הם שואפים למצוא את הנתיבים הטבעיים שבהם ישותו הייחודית של הילד יכולה להתחזק ולבוא לידי ביטוי באופן מאוזן ומלא (וזאת במקום לכפות את המסלול שלהם על הילד).

מהי התועלת שבהתבוננות?

1. ריפוי עדין ואיזון: ההתבוננות בילד עצמה נחשבת למשאב הטיפולי האפקטיבי ביותר. כאשר המורה מכיר ומבין את הילד, הילד "מכיר את עצמו, חש עצמו נתפס ובא אל עצמו". התהליך מוביל ליחס הרמוני יותר של האינדיבידואליות עם עצמה.
2. תובנות ואינטואיציה: התבוננות עמוקה יכולה להביא לחוויה רוחנית ממשית ולרעיונות אינטואיטיבים, חדשים ומפתיעים עבור סיוע, טיפול ואבחון.
3. אבחון מקיף: ההתבוננות מאפשרת הבנה אבחונית מקיפה ומותאמת אישית, תוך התבססות על ממשות במקום על השערות, פרשנויות או תיאוריות.
4. שיפור מקצועי: ההתבוננות מעצימה את צוות המורים על ידי למידה הדדית, ומפתחת יכולת של המחנכים לראות את ה"אני" האנושי כרוח אינדיווידואלית וייחודית.

כיצד מתבצעת התבוננות בילד?

הפרקטיקה של התבוננות כוללת אימון אישי קפדני (תרגילי התבוננות) וכן יישום בצוות המורים.

דרישות מוקדמות ועמדה פנימית

לפני תחילת ההתבוננות, נדרשת עמדה פנימית מסוימת:

• כבוד ואתיקה: יש לאמץ מקום פנימי של בהירות, ריכוז, אובייקטיביות וכבוד. הגישה האתית הגבוהה ביותר היא יראת כבוד לגורל של הילד.
• הימנעות משיפוט: יש להימנע מביקורתיות, שיפוט, פרשנות או גלישה לרכילות. כל שיפוט שלילי פוגע בילד.
• שיתוף הורים: התבוננות בילד אינה יכולה להתבצע ללא יידוע ההורים. יש ליידע את ההורים לגבי מטרת הלימוד והאופן שבה ההתבוננות תתבצע, ולמסור להם דו"ח מעמיק לאחר מכן.

מתודת ההתבוננות

לימוד הילד הוא תהליך קולגיאלי המורכב משלושה שלבים עיקריים, המבוססים על המודל העתיק של היפוקרטס (אנמנזה, אבחון וטיפול):

לפני שמתחילים - התכוננות

אנו נוהגים לומר ורס המכניס את כל אנשי הצוות להלך הנפש המתבקש. לאותה יראת כבוד כלפי ישות הילד:

אתה השומר על גורלו ויעודו של [ שם הילד] בשעות העירות ובשעות השינה ובמהלך כל עידני הזמן.

מי ייתן ומחשבותינו המלאות תקווה תגענה אליו דרכך.

מי ייתן והוא יתחזק ממעיינות הרצון אשר מוליכים אותנו אל עבר החופש.

מי ייתן והוא יואר ממעיינות החוכמה אשר מחממים את תוך תוכו של הלב.

מי ייתן והוא יחוש שלווה ממעיינות האהבה אשר מברכים את עבודתנו.

שלב א': תיאור ואפיון (איסוף נתונים)

בשלב זה המורה מציג תיאור מקיף של הילד, המבוסס על תצפית פנומנולוגית ולא על השערות. המטרה לראות את "הילד השלם" וניתן לעשות זאת בגישות שונות - התבוננות בילד דרך שלושת הגופים או בכל דרך שלמותית אחרת.

• התבוננות פיסית וחיצונית: תיאור הופעה פיסית, מבנה ופרופורציות של הראש, הכתפיים, החזה, הגפיים. יש להתייחס לצבע העור, מרקם השיער, גודל וצורת איברי הפנים, ועוד פרטים קטנים.
• תנועה ויציבה: תיאור אופי התנועה (זורמת/מסורבלת/מקוטעת), קואורדינציה, אופי ההליכה ומגע עם הקרקע, והיכולת לשבת בשקט.
• הרגלים וריתמוסים: אופן הדיבור (ברור, קטוע, חלש), הרגלי אכילה ושינה, ונקודות משבר או מפנה במהלך הריתמוס האישי משך היום.
• התנהגות חברתית ורגשית: תגובות רגשיות (כעס/שמחה, צחוק/בכי), פתיחות/סגירות, ואופן יצירת הקשרים החברתיים (מוביל/פסיבי).
• ביוגרפיה: אבני דרך מרכזיות בחיי הילד, מיקום במשפחה ופרטים על הקשר עם ההורים.
• שיתוף קולגות: חשוב שגם הקולגות האחרים יצפו בילד בעצמם (בכיתה, בחצר, או בפעילות קבוצתית) כדי להביא נקודות מבט שונות.

התבוננות בתמונות ההילד רחבה יכולה וצריכה להתבצע במספר היבטים/מישורים/חלוקות. לדוגמה:

12 החושים	3 הגופים	3 כוחות הנפש	3 המערכות	4 הגופים	4 טמפרמנטים	זוגות של מבנים
אני	רוח	חשיבה	עצבית-חושית	אני	מלנכול	קוסמי/ארצי
מחשבה
מילה						סינתטי/אנליטי
שמיעה				אסטרלי	כולר
חום	נפש	רגש	רתמית, לב-ריאה			דמיון/זכרון
ראיה
טעם				אתרי	סנגווין	חיים/צורה
ריח
שיווי משקל	גוף	רצון	גפיים, מטבולי			ראש גדול/קטן
תנועה עצמית				פיזי	פלגמט
חיים						ישן/ער

שלב ב': הבנה ואבחון (מפגש עם המהות)

זהו השלב בו מנסים המשתתפים "לשים את עצמם בנעלי הילד" כדי לחוות פנימית את אשר נצפה.

• אמפתיה והכרה: המטרה היא להבין את הילד כך שיוכל להכיר את עצמו. המורה מביא איזון לאשר נתפס כחולשה בילד. יש לחוות את הקשר באופן: "אני מכיר אותך, כי אני אתה!".
• זיהוי הטמפרמנט הדומיננטי: המורה משתמש בהתבוננות כדי למיין את התלמידים לקבוצות טמפרמנטים (כולרי, סנגוויני, פלגמטי, מלנכולי), כדי להבין את הכוחות שדרכם הילד פועל. כל טמפרמנט קשור לגוף דומיננטי באדם.
• כולרי (אני/אש): דומיננטי, רצון חזק, מכוון מטרה. מבנה גוף מוצק, קצר, לעיתים חסון.
• סנגוויני (אסטרלי/אוויר): עליז, משתנה במהירות, חי ברשמים חיצוניים. מבנה גוף רזה, תמיר, תנועה קופצנית ומרקדת.
• פלגמטי (אתרי/מים): שלו, אדיש, נינוח, אינו מתעניין בעולם החיצוני. מבנה גוף מדושן, בלתי מעוצב, בעל נטייה להשמנה.
• מלנכולי (פיזי/אדמה): רגיש, מכונס בעצמו, נוטה להרהור וצער. מבנה גוף כבד, ראש שמוט וכפוף, הליכה כבדה.

שלב ג': עזרה ותמיכה (תגובה, פעולה פדגוגית)

השלב העיקרי הוא מציאת "תשובת נפש" שמטרתה להביא לאיזון ולריפוי. העבודה צריכה להתמקד בחיזוק הכוחות הקיימים בילד, במקום לנסות לכפות עליו תכונות חסרות. יש לחפש פתרונות בתוך הפדגוגיה והמקצועות השונים הנלמדים.

יישום פרקטי דרך הטמפרמנטים:

טמפרמנט	סכנת החד-צדדיות	דרכי איזון וטיפול פדגוגי
כולרי	תוקפנות, חוסר שליטה במזג, צרות אופק	אדישות המחנך בעת התקף זעם. לתת לו משימה המצדיקה שימוש בכוח רב (כגון ספורט מאתגר או פעילות הדורשת מאמץ פיזי אדיר). לדאוג שיחוש כבוד ואמונה בסמכות שאינה ניתנת לערעור. בציור: שימוש בצבעים חזקים (אדום/צהוב) וצורות גדולות וקרובות.
סנגוויני	קלות דעת, ריחוף, חוסר עקביות ושטחיות	למלא את סביבתו בדברים רבים ומגוונים אשר יפעלו על חושיו ויעוררו את עניינו המתמשך. לטפח תלות באישיות חזקה (מחנך אהוב) כדי לעורר עניין קבוע. בסיפור: בחירת סיפורים הכוללים התרחשויות מהירות.
פלגמטי	אדישות, חוסר יוזמה ופסיביות	להושיב אותו בקרבת ילדים דומים במזגם (כולריים או סנגוויניים) כדי ש"ידביקו" אותו בפעילותם. לפעול כלפיו באדישות המשתקפת לטבעו (כדי שיבחין בטבעו שלו). בציור: עבודה עם צבעים חלומיים (סגול, כחול, ירוק) והנחיות ברורות.
מלנכולי	דיכאון, ביקורת עצמית, נטייה לסבל פנימי ושיגעון	על המחנך לחשוף את הילד ל"כאב וסבל מוצדק" באמצעות סיפורים ואירועים חיצוניים (כמו סבלם של אחרים או דמויות היסטוריות). להימנע מניסיונות לשמח או לבדר אותו. בסיפור: הבלטת פרטים מרובים כדי לעורר את כושר ההבחנה והזיכרון הטוב שלו.

אחרי ההתבוננות

לאחר תהליך ההתבוננות המעמיק, מתחיל שלב הפעולה והרפלקציה, אשר כוללת מעקב מובנה כדי להבטיח שהתובנות שהושגו אכן מיושמות ומביאות לתוצאות.

תוצרי תהליך ההתבוננות

• שינוי הגישה הפנימית: אחד הדברים החשובים ביותר הוא שעצם הפניית התודעה והקשב של הצוות כלפי הילד, מעוררת ומניעה עניין וחום כלפיו, וזהו המשאב הטיפולי האפקטיבי ביותר.
• הג'סטה הפנימית: המבוגר פוגש את הילד באופן אינסטינקטיבי בעמדה פנימית שונה. אם הילד נראה רפוי או חסר תקווה, המבוגר מביא כלפיו ג'סטה פנימית של עידוד ואופק.
• פעולה ואיזון: המחנכים מחפשים דרכי תמיכה ופתרונות בתוך הפדגוגיה והמקצועות הנלמדים. לדוגמה, במקום לנסות לכפות על ילד ולנסות להשלים תכונות חסרות, המטרה היא לחזק את הכוחות הקיימים שלו, שמהם יוכל לבנות את המרכיבים האחרים של טבעו.
• הכוונת הטמפרמנטים: הבנת הטמפרמנטים מאפשרת למורה לפעול בצורה מאוזנת יותר, לדוגמה: עבור ילד סנגוויני, המחנך ינסה להביא יותר עניין לדברים שונים ומגוונים אל תשומת ליבו, כדי לעורר בו סקרנות מתמשכת. עבור הכולרי, המפתח הוא סמכות וכבוד, ומציאת אתגרים שמחייבים שימוש בכוח רב ועצום כדי שפעולותיו תהיינה מוצדקות.

מעקב ובדיקה חוזרת

המעקב אחר יישום התובנות והשפעתן הוא חלק אינטגרלי מתהליך ההתבוננות:

• החלטה וקביעה: ההתבוננות מסתיימת בקביעה ברורה של "מי יעשה מה" עבור הילד.
• בדיקה חוזרת: כעבור פרק זמן של שמונה עד עשרה שבועות בערך, הצוות המקצועי (הקולגיום) מקיים בדיקה חוזרת ושואל: "האם עשינו את מה שסיכמנו לעשות, והאם הייתה לכך השפעה?"
• השפעה ארוכת טווח: לעיתים, לאחר התבוננות מוצלחת בכיתות הנמוכות, אין צורך בשיחות נוספות בשנים הבאות, מכיוון שדרך ההתבוננות והדרך שבה המורים עבדו עם הילד, הוא הגיע ליחס הרמוני יותר עם עצמו.

ההתבוננות - פרקטיקה של ריפוי עדין

את ההתבוננות ניתן לדמות לפעולתו של מנתח שמכין את עצמו לניתוח מורכב: ההתבוננות היא שלב האבחון המדויק והתכנון הפנימי (הפנומנולוגי והאמפתי) של הפעולה. הפעולה עצמה (הריפוי העדין) היא יישום הכלים הפדגוגיים מתוך עמדה פנימית מתוקנת ומאוזנת. המעקב (הבדיקה החוזרת/הרפלקציה) הוא המדידה המדויקת של הצלחת ה"ניתוח" – בחינת השפעת הגישה החדשה על התפתחות הילד לאורך זמן.

רשימה ביבליוגרפית

1. שליב, ר. (גיליון 7-9). חינוך מרפא בישראל. מתוך: החיים האנתרופוסופיים.
2. לביא, חייקי. (2021). מהם ארבעת הטמפרמנטים וכיצד עובדים איתם בבית ספר ולדורף? (עבודת גמר, המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין).
3. זנבל, ירון. ארבעת הטמפרמנטים. אנתרופסופיה בישראל

4. Barth, U., & Wiehl, A. (2014). Perception Vignettes – A Phenomenological Method in (Waldorf) Pedagogical Training. Research on Steiner Education, 14(1).
5. Hadamovsky, K. (2012). What Does a Good Child Observation Entail? In D. Mitchell (Comp. & Ed.), Waldorf Journal Project #18: Observing the Class Observing the Children.
6. Seydel, A. (2012). What Is a Child Observation? [Child Study]. In D. Mitchell (Comp. & Ed.), Waldorf Journal Project #18: Observing the Class Observing the Children.
7. Steiner, R. Practical Advice to Teachers. (GA 294). Rudolf Steiner Press.
8. Warren, T. (2012). Methods before the Age of Nine. In D. Mitchell (Comp. & Ed.), Waldorf Journal Project #18: Observing the Class Observing the Children.
9. Wiechert, C. (2016). Solving the Riddle of the Child: the Art of the Child Study.
10. Wiechert, C. (2012). The Art of Observing Children. In D. Mitchell (Comp. & Ed.), Waldorf Journal Project #18: Observing the Class Observing the Children.

* המאמר נכתב בסיוע NotebookLM