הגיע היום האחרון לשהותם יחד.
ארתור הנער עמד בצד הדרך שהוליכה אל מחוץ ליער. כשהסתכל אחורה וחיפש את קרחת היער של מרלין, היא כבר לא הייתה שם.
ארתור חש צביטה בליבו.
"אני הולך שלא על מנת לחזור, נכון?" שאל.
מרלין שעמד לצדו, הניד בראשו "אין צורך, היית אתי מספיק."
ספק אם אי-פעם ארגיש שמספיק לי, חשב ארתור. אחרי כל שנות ההכשרה שלו, נראה שנשארו לו יותר שאלות לשאול משהיו לו ביום הראשון.
הקוסם שקרא את מחשבותיו, אמר: "רציתי לתת לך מתנת פרידה, ולא הצלחתי לחשוב על משהו יותר טוב מזה". הוא הצביע על הדרך מתחת לרגליו, שהופיעה בן-רגע. "דרכים הן סימנים, ידעת את זה?".
"לא". השיב ארתור.
"אם כך זכור מה שאני אומר - קוסם הוא אדם המלמד בעצם הסתלקותו".
"אני רואה שאתה לא ממש מאמין," אמר מרלין, "אבל ההסתלקות ממני היא באמת המתנה הכי גדולה שאני יכול לתת לך".
ובאותו רגע החלו רגליו הממאנות של הנער לנוע. ועם כל צעד שצעד ארתור לעבר העיקול, נראה המקום שונה משהיה. השנים שבילה עם מרלין החלו להימוג לחלום, ואילו סקרנותו כלפי העולם הלכה וגדלה. כשהגיע לעיקול הדרך, קצרה רוחו לראות מה משתרע סביבו. עכשיו התעופפו רגליו מרוב שקיקה...
הנער עבר את העיקול, בעט בערימת אבק וחייך.
פתאום ידע.
דבריו של מרלין מהדהדים את המהות העמוקה של חינוך ולדורף: היכולת של המבוגר לסגת כדי לפנות מקום לישותו העצמאית של הנער. אך הנסיגה הזו, כפי שחווים מחנכים רבים, אינה עוברת ללא כאב
אמנות הפרידה בחינוך ולדורף
הפרידה של מחנך מתלמידיו בחינוך ולדורף, במיוחד לאחר מסע משותף של שמונה שנים, אינה רק סיום של תקופה אלא שיא רגשי ופדגוגי של מחויבות הדדית יוצאת דופן. זהו רגע של "כאב מקודש", שבו שני הצדדים מכירים לראשונה בעומק האהבה וההשקעה שזרמו ביניהם לאורך השנים.
צד המחנך: הריקנות והאבל המקצועי
עבור המחנך, הפרידה היא לעיתים קרובות "אבל משולל זכויות" – בדר"כ הקהילה חוגגת "סיום" (מסיבה, שמחה), בעוד המחנך חווה אובדן אישי עמוק. זה אירוע שנחגג כלפי חוץ כמסיבת סיום חגיגית, אך טומן בחובו אובדן זהות שנבנתה יום-יום במשך כמעט עשור. הפער הזה הוא שמייצר את תחושת הבדידות בתוך הפרידה.
המחנך חווה שלושה רבדי אובדן:
- אובדן פיזי: היעדר הקולות והקצב היומיומי המוכר.
- אובדן סמלי: סיום התפקיד הפעיל כמדריך הקבוצה.
- אובדן העתיד: קטיעת הפנטזיה על המשך הדרך המשותפת.
כדי להתמודד עם הריקנות, על המחנך לתרגל "היגיינה של הנפש": תרגילים כמו ה"התבוננות לאחור" המסייעים להפוך את הזיכרון האישי לקניין אובייקטיבי; עבודה אמנותית לשיקום הכוחות; ולעיתים אף שנת שבתון המאפשרת שחרור מהתחושה ש"רק אני יכול לעשות את העבודה".
צד התלמידים: המטמורפוזה אל החופש
בעוד המחנך עשוי לחוש ריקנות, עבור התלמידים הפרידה וה"התפוגגות" של הקשר הן צורך התפתחותי חיוני.
- הצורך במרחק: בגיל ההתבגרות, על התלמידים "לחמוק מהמבוגרים" כדי למצוא את זהותם העצמאית. חוסר הסבלנות שהם עשויים להפגין כלפי המחנך המוכר אינו כישלון של הקשר, אלא עדות לבריאותם הנפשית ולשאיפתם למפגש עם דמויות סמכות חדשות.
- מהסמכות החיצונית לפנימית: מטרת הליווי היא שהתלמיד יהפוך ל"מדריך של עצמו". כאשר הקשר היומיומי דועך, זהו סימן לכך שהסמכות של המחנך הופנמה והפכה לחלק מנפשו של התלמיד.
ה"שחרור האצילי": המשימה המשותפת
המשימה הפדגוגית האחרונה של המחנך היא "השחרור האצילי". עליו להפוך מ"שמש" – מרכז האור והחום של הכיתה – ל"ירח", המלווה את התלמידים מההיקף ומאפשר להם מרחב צמיחה עצמאי. טקסי הסיום, ההצגות והטיולים משמשים כ"גשר טרנספורמטיבי" המכין את הילדים לצאת אל העולם מחוץ לחומות המגוננות של בית הספר.היום שאחרי: הקשר שלא נעלם
למרות שהקשר האינטנסיבי מסתיים כדי לאפשר לבוגר "לצאת לחופשי", מדובר בחיבור של גורל. רודולף שטיינר ציין כי מורים ותלמידים קשורים זה לזה "לנצח דרך הגורל".
בסופו של דבר, הכאב והריקנות הם עדות לעיצוב הפדגוגי המבוסס על אהבה ומחויבות קיצונית, שסופה ויתור למען חירותו של התלמיד. הקשר הנפשי וההשפעה העמוקה נשארים עם שני הצדדים לאורך חייהם, ומתמירים עצמם מקשר של סמכות לקשר אנושי עמוק של הכרה הדדית.
איך פרידה מתערבבת עם מסיבה?
בין שתי המילים "פרידה" (parting) ו"מסיבה" (party) ישנה קרבה שורשית (אטימולוגית) הדוקה - שתיהן נובעות מאותו מקור לטיני, partire,שמשמעותו לחלק או להפריד.
Parting (פרידה): המילה נגזרת ישירות מהפועל to part. במקור, המשמעות הייתה פשוט "לחלק" או "להפריד" דברים. מכיוון שפרידה בין אנשים היא למעשה "הפרדה" של דרכיהם, המילה קיבלה את המשמעות של עזיבה או פרידה (Leave-taking) סביב שנת 1300.
Party (מסיבה): המילה הגיעה לאנגלית מהמילה הצרפתית partie, שפירושה חלק או חלוקה. לאורך השנים, המשמעות התפתחה באופן הבא:
- חלק מקבוצה: קבוצת אנשים המהווה "חלק" מתוך השלם (כמו "מפלגה" או "צוות").
- התקהלות למטרה מסוימת: קבוצה שהתכנסה למשימה ספציפית (כמו "hunting party" - קבוצת ציד).
- מפגש חברתי: רק בתחילת המאה ה-18 התקבעה המשמעות המודרנית של "מסיבה" כאירוע של הנאה ובילוי חברתי. המונח המוכר "מסיבת פרידה" (Farewell Party) מחבר בין שני המושגים הללו למקשה אחת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה