ביום ראשון אמרתי לעצמי
"מה אני צריך את זה?"
להתמודד עם ילדים שתופסים כל חיידק ווירוס שקיים בעולם דווקא בשבוע הזה, לא זוכרים טקסטים, מאלתרים באופן שסוטה לחלוטין מהמחזה, מזייפים, מנומנמים. ריח של axe בכל פינה...
מה אני צריך את זה 😒
יכולתי להיות עכשיו במשרד, כותב כמה שורות קוד כשהדילמה הכי מסובכת שעומדת בפני היא הבחירה איך לנצל את תקציב ה-10bis היומי שלי...
ואז הגיעה הופעת הבכורה.
והם התפוצצו
והיו מדויקים
ומכוונים
והרמוניים
ועזרו אחת לשני
ונהנו
ואני הייתי מדושן ומלא בגאווה כמו דיווי בטטה... סליחה - דיווי הוגאן הצעיר.
והבנתי.
ואני הייתי מדושן ומלא בגאווה כמו דיווי בטטה... סליחה - דיווי הוגאן הצעיר.
והבנתי.
כיתה ח', מחזור י"א בהצגה "אני והחבר'ה"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה